עִם חֲלוֹף הַשָּׁנִים
פּוֹגֶשֶת אֶת אַהֳבוֹתַי שֵׁנִית.
אֲהָהּ, הַזִּכָּרוֹן הַמָּתוֹק שֶׁל הַלֵּב הַנִּשְׁבָּר,
הַמָּכֶּה עַל הַמּוּצָקוּת הָאֵיתָנָה שֶׁל הַלֵּב
שֶׁכְּבָר אֵינוֹ נִרְעָד.
שֶׁכְּבָר אֵינוֹ נִרְעָשׁ וְאֵינוֹ נִרְגָּשׁ וְאֵינוֹ
וְהַשַּׁלְוָה בּוֹ מוּטֶלֶת כְּאֶבֶן קָשָׁה.
אֲהָהּ, הַזִּכָּרוֹן הָרָחוֹק שֶׁל הַלֵּב הַמִּתְעַלֵּף
שֶׁיָדַע אֶת סִחְרוּר הָאֲדָמָה סְבִיב עַצְמָהּ,
סוֹבֶבֶת שֶׁמֶשׁ, אוֹבֶדֶת בֵּין הַמַּזָּלּוֹת,
וְעַכְשָו מְבַקֵּשׁ רָק רֶגַע
לִגְוֹעַ בַּמְּעִידָה הַהִיא.