הֲיִי שָׁלוֹם אַשְׁלָיָה שֶׁלִּי
שָׁנִים הַרְבֵּה שָׁהִית אִתִּי.
אָמַרְתְּ לִי: לֹא, לָחַשְׁתִּי: לוּא.
הֶחֱזַקְתִּי בָּךְ: אוּלַי, אוּלַי,
אָמַרְתְּ: אוּלַי. לִבִּי נִרְעָד
אוּלַי לִי דַּי, אוּלַי – וַדַּאי.
שָׁנִים הַרְבֵּה שׂוֹחַחְנוּ כָּךְ.
צְעִיפִים תְּכֻלִּים קָשַׁרְתִּי לָךְ
וַאֲנִי עוֹמֶדֶת עַל הַסַּף
וּמַבִּיטָה בָּךְ כִּבְחַלּוֹן.
לֵעוֹר, לֵעוֹר,
שָׁנִים הַרְבֵּה יִשַּׁנְתְּ אוֹתִי.
הָיָה לִי חַם, הָיָה לִי רַךְ,
וּבְכִי הָיָה לִי כְּמוֹ כַּר
רׂאשִׁי עָיֵף שֶנָּח עָלָיו
וְאֶת עוֹמֶדֶת עַל הַסַּף
שֶׁלֹּא-חֲלוֹם לֹא יַעֲבׂר.
הֲיִי שָׁלוֹם אַשְׁלָיָה שֶׁלִּי
עַכְשָׁו לְבַד.