וּכְבָר שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמוֹנֶה
וְעוֹד לֹא מָלְאָה צְבָאִי
וְעוֹד לֹא נִרְצָה.
וַעֲדַיִן אֲנִי עוֹבֶדֶת זִכְרֵךְ.
אוֹבֶדֶת בְּסִמְטְאוֹת-הַכְּאֵב
דּוֹפֶקֶת עַל שַׁעַר נָעוּל.
וּמִלִּים שֶׁהָיוּ לִי מַעְיָן לִשְׁתּוֹת
הָפְכוּ פֶּצַע שׁוֹתֵת
כְּמוֹ: "יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ
בְּשָׁעָה אַחַת". וְיֵשׁ מְאַבֵּד.
וַאֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת מְאֹד:
וַי לוֹ לְאִישׁ שֶׁאִבֵּד עוֹלָמוֹ
בְּשָׁעָה אַחַת.
עַכְשָׁו אֲנִי חוֹבֶקֶת אֲוִיר, צוֹעֶקֶת
אֶל הָאֶבֶן
שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲנוֹת.