לוגו
על מות עקיבא גוברין
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

 

א    🔗

משחר נעוריו הכשיר את עצמו להיות חלוץ בארץ ישראל ולהצטרף למחנה בוני המולדת והחברה החדשה. ולאחר שעלה ארצה עבד במקומות שונים וספג לתוכו את ההווי של פועל עברי על כל מה שכרוך בכך. ולא עברו אלא שנים מועטות ונעשה איש-ציבור וכל כשרונותיו נתגלו בו. תחילה כאיש האיגוד המקצועי ואחר כך כחבר הכנסת, מן האחראים ביותר למהלך העבודה והמאבקים שבה.

בהיותו איש נימוסים, היודע להתהלך עם הבריות, נטל על עצמו לעתים קרובות משימות של בירור ושל בוררות, כי ידע לנהל משא ומתן תרבותי, שיש בו יחס של דרך-ארץ לדעת הזולת, גם אם הוא מתנגד או יריב. ובעיקר משום שהאמין בכוחה של פשרה ובהכרחיותה החיונית נוכח קיומם של אינטרסים מנוגדים בין מפלגות ואישים. הוא רכש אמון גם מצד הפועלים שהביא להם פשרה, שיש עמה ויתור, וגם מצד מעבידים ויריבים. כי האמינו ביושרו ובחכמת התיווך שלו.

עם זה היה איש העקרונות והחזון. עליהם הגן תמיד בכל להט נפשו, משום שידע כי כל משא ומתן וכל מאבק פנימי וחיצוני תפקידם להשיג את המטרה העיקרית: לבצר את המדינה, לחזק את תנועת העבודה שהיא ערובה לנכונות דרכה של המדינה והחברה. בעל יוזמות רבות היה בחיי ההסתדרות, המפלגה והכנסת, וכשר התיירות בממשלה. כי בנאי היה מטבעו וכל תכנית קונסטרוקטיבית כבשה אותו ונעשה שותף לה.

היה טיפוס מיוחד של עסקן ציבורי, שאין רבים כמותו. בעל ייחוד אישי וציבורי היה. היה תלמיד חכם ומוקיר סופרים וחכמים, שלט בלשון העברית שליטה מלאה, בסגנונו היתה לחלוחית של תורה, כי אמנם בעל תורה היה. גם בהיותו עסוק וטרוד בעניני חול גמורים לא הסיח את דעתו מן הספירה הרוחנית של המדינה והחברה שלנו. מזמן לזמן כתב מאמרים על בעיות העומדות על הפרק, אבל הקדיש את מיטב שעתו ודעתו גם לענינים עיוניים, למחשבה הציונית ולקביעת דרכה של תנועת העבודה. אף על סופרים וספרות כתב, והיה משלב חרוזי שיר גם בנאומיו וביחוד במאמריו, מצטט הוגי דעות יהודים וכלליים, מה שהעיד עליו כי הוא קורא נבון והוגה-דעות, שאינו מסתפק בעולם המעשה אלא מתפנה גם לעולם העיון. וכן עסק, כתחביב, בארכיאולוגיה, שקד על לימודה, בא בדברים עם מומחיה, וגאוותו היתה על האוסף הצנוע שטיפח בביתו.

היה גם איש-פולמוס, שידע להכריע את מתנגדיו בהומור ובמשחקי לשון ולשכנע את שומעיו; והרבה ממימרותיו השנונות, שהשמיע באולם הכנסת ובהרצאותיו במקומות אחרים, עשו להם בשעתם כנפים.

נסתלק חבר מרכזי, שהיה שנים מבוני המדינה, ממדריכיה ועושי דבריה הבכירים. עליו מתאבלים מרה משפחתו, שאהב והיה אהוב עליה, ידידיו הרבים, המדינה ותנועת העבודה.


  1. נתפרסם ב“דבר” ביום 27.6.80, ביום הלווייה.  ↩