(תרכ"א)

יִפְעַת “הַשַּׁחַר” עָלֵינוּ נִגְלָתָה

וּנְגֹהוֹת בֹּקֶר חִישׁ לִרְאוֹת קִוִּינוּ,

סוֹר סָרוּ הַצְּלָלִים בָּמוֹ נִטְמִינוּ –

פִּתְאֹם הָהּ שָׁבוּ וַעֲלָטָה הָיָתָה!

רֹאשׁ יָרִימוּ עַתָּה יַלְדֵי עֵיפָתָה,

אוֹיְבֵינוּ יָשׁוּבוּ יֶהֱמוּ יַלְשִׁינוּ,

בִּמְגִנַּת לֵב נִדֹּם, לֹא נִפְתַּח פִּינוּ,

יַעַן מִתּוֹכוֹ הַלָּשׁוֹן כֹּרָתָה.

נִסְתַּרְתָּ הֵילֵל בֶּן שַׁחַר מִמֶּנּוּ,

אוּלָם דַּרְכֶּךָ מֶנּוּ לֹא נִסְתָּרָה

וּבְעֻזְּךָ עוֹד נָעֹז נַהַם קָמֵינוּ.

יִצְהֲלוּ הַסּוּסִים וִינַגַּח הָאָיִל –

טֹהַר יִפְעָתְךָ עוֹד כָּלָה לֹא סָרָה,

שָׁם עַל הַר “צִיּוֹן” עוֹד תָּאִיר הַלָּיִל.