¹

לא אוכל לפתוח מסיבה זו בלי להזכיר את יהושוע א. גלבוע זכרונו לברכה, שיחד עמו הגינו את רעיון הערב הזה ונושאו, והוא נסתלק מאתנו כמעט ביון שהיה צריך להרצות על פרייגרסון. גלבוע היה עיתונאי, פובליציסט, סופר, חקר ואיש-חברה מובהק. שבע שנים היה חבוש בבתי סוהר ובמחנות-עבודה בברית המועצות בעוון פעילות ציונית. בשנת 1949 עלה ארצה והתחיל להשתתף בעתונות הישראלית. ערך את העתון “זמנים” ואחר כך עבר למערכת “מעריב”. הוציא ילקוט מספרות עברית ומספרות יידיש ברוסיה בשם “נחלים לוחשות”, וכן הוציא ספר “על חורבות התרבות היהודית בברית המועצות”. חיבר ספר על שנות סבלו כציוני בשם “לשמור לנצח”. לימד באוניברסיטת ת“א והוציא ספר על מאבק הלשון העברית ברוסיה בשם “לשון עומדת על נפשה”, ו”אוקטובראים עברים".

היה סופר בעל סגנון ואחריות, טהור-מחשבה ונקי-דעת. איש-שיחה ואיש-רעים נאמן. מחקריו על יהדות רוסיה בעת המהפכה האוקטובראית, מאבקה הנורא לקיומה עד היום הזה, וביחוד האפופיאה הגדולה של הסופרים העברים, שחיו וכתבו עברית במחתרת, במסירות נפש ממש, תרמו תרומה גדולה להכרת עצמנו בתקופה איומה זו. הם פיארו את שם ישראל ולשון ישראל לנצח נצחים. כולנו ניזונים מספריו ומן הידע הרב, שהניח לנו. כי הוא היה הסובייטולוג הגדול ביותר במחננו ונוסף על כל בעל לב יהודי חם, שהרגיש את הטראגדיה היהודית המזעזעת בכל נפשו ומאודו.

חייו ומפעלו הספרותי יישמרו בזכרון האומה, כדרך שתכונותיו הטובות בתחום הידידות והריעות יישמרו בקרב חבריו.