כִּצְלִיל גַּעְגּוּעִים לְשִׁיר גּוֹוֵעַ,

כְּכִלְיוֹן נֶפֶש עַל אשֶׁר זָר;

כִּפְאֵר שַׁלֶּכֶת בִּסְתָו דּוֹמֵעַ,

כְּסוֹד עִצָּבוֹן עַל אֹזֶן זָר –

כֵּן תַּעֲרֹג נַפְשִׁי רֹן בִּכְלוֹתָהּ חִדְלַת-אוֹן.

כַּיָּם כִּי יִנְהֶה אֶל נֵד עַרְפַלִּים,

כַּהֲבֵל וִדּוּיִים לֹא אֵמוּן בָּם;

כִּגְאוֹן הַבְּדִידוּת עַל מֵצַח דַּלִּים,

כִּכְאֵב חֲלוֹמוֹת לֹא יִתְרוֹן בָּם –

כֵּן תַּמְתִּיק נַפְשִׁי שְׁכֹל בְּעוֹד גָּבְרָה לְעֵין-כֹּל.

כְּחִידַת חֵשֶק בְּרֶגַע פְּרֵדָה,

כִּשְׁלַל דִּמְיוֹנוֹת בְּאֶפֶס יָד;

כְּצֵל רְמִיָּה מֵעָב בּוֹדֵדָה,

כְּמַסְוֶה תְבוּנָה בְּאֶפֶס-יָד –

לְבָבִי כֵן עוֹד שָׁר עַל סַף-אָבְנַיִם קָר.

כְּמֶרֶד אוֹבֵד מוּל פְּנֵי גוֹרָלוֹ

כְּמִזְרַע גּוֹלִים עַל אַדְמַת נוֹד;

כְּזֶרֶם רוּחַ אַף צִיץ לֹא נָע לוֹ,

כְּאַהֲבַת סֵתֶר בְּאֶרֶץ-נוֹד –

כֵּן בֵּין אֲסַפְסוּף בָּז שִׁיר אַחֲרוֹן לִי עוֹד עָז.

הָהּ, נַפְשִׁי! סַעֲרֵךְ זֶה כְבָר עֲבָרֵךְ,

חֲצַץ דְּרָכַיִךְ רַק יִתֵּן הֵד;

עַל מָה תַּרְגִּיזִי בִּפְנוֹת הֲדָרֵךְ

אֶת שֶׁלֶד נִבְלֵךְ כִּי יִתֵּן הֵד?

עַל מָה תַּכְבִּירִי עוֹד לַשָׁוְא חֲלוֹמוֹת-הוֹד?

אִם תְּהוֹמוֹת עוֹלָם חָקַרְתְּ וַתִּרְאִי –

מַה תֵּדְעִי פַחַד מֵעָמְקֵךְ אַתְּ?

עַל מָה תִּתְנַחֲמִי, עֹל מָה תַּאֲבִירִי

בְּטֶרֶם תֵּרְדִי אֶל עָמְקֵךְ אַתְּ?

הָהּ, נַפְשִי! שְׁבִי לָךְ דֹּם עַל עֶבְרֵי פִי-תְּהוֹם!