בִּדְמִי הַלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי שִׁיר עֲרִירִי,
עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ בָּדָד שָׁר עֲרָבִי;
לֹא צְלִילֵי-חֵן, לֹא שְׁלוּבֵי-רֹךְ הַצְּלִילִים –
וַיִִּשְׁבּוּ בְלִי מֵשִׂים אֶת לְבָבִי.
וַיְהִי הַשִּׁיר רַק חוֹזֵר וְנוֹבֵעַ,
כִּכְאֵב בְּלִי שֵׁם, כְּיָגוֹן בְּלִי תַמְרוּרִים;
כְּאִלּוּ אֶחָד פֶּלִאי שָׁט לְשַׁחֵר
אֶת פְּנֵי הַלֵּיל בִּנְכָאָיו הָעֲצוּרִים.
וַיִּרְחַק קוֹל הַשָּׁר בְּאֶפֶס חִידָה,
וּמְבוּכַת גִּיל אוֹ עֶצֶב בִּי לֹא קָמָה;
בַּעֲקֵב הַשִּיר רַק נָהַר גַּם הַלַּיְלָה,
וַיְהִי הַקּוֹל פֶּה אֶחָד עִם הַדְּמָמָה.
וּכְאִלּוּ פִתְאֹם נִשְׁבַּת חֶזְיוֹן לַיְלָה
עִם שִׁירַת הָעַרְבִי אֲשֶר גָּוְעָה: –
נוֹף-אֶרֶץ רַב עַל מַסְגֵּר-דְּמָמָה נִסְגַּר,
וַתֵּכַהּ עֵין-הַלַּיְלָה הַנֶעֱצָבָה…
1919