כְּצִפּוֹר אֲשֶׁר יַשִּׂיגֶנָּה הַחֵץ
בְּעוּפָהּ בַּמְּרוֹמִים, וְרֹאשָׁהּ כְּבָר שַׁח,
וְהִיא, אַף כִּי-תֵדַע כִּי נוֹעַד הַקֵּץ,
עוֹד אַחַת בִּכְנָפָהּ הִיא תַךְ;
וּבִרְפוֹת כְּנָפֶיהָ — עוֹד רֶגַע כִּמְעָט
הִיא תְלוּיָה כִקְסוּמָה מֵרוּם וּמֵרֶדֶת —
לֹא נִיד! אִישׁוֹן-עֵינָהּ מוּל שַׁחַק רַק שָׁט,
וְאוֹר בּוֹ, אוֹר נֶפֶשׁ נִפְרֶדֶת, —
הָהּ, כֵּן גַּם אֲנִי עֵת נֶחְפַּזְתִּי לִמְרוֹם
כָּל גִּבְעוֹת הַנֹּעַר — הִדְבִּיקַנִי יוֹם-שְׁכוֹל,
וּבְהִמּוֹט כְּבָר רַגְלִי עַל עֶבְרֵי פִּי-תְהוֹם —
אָמַרְתִּי עוֹד אַהֲבָה שְׁאֹל.