ה 🔗
אֲנִי יוֹשֵׁב אֶל חַלּוֹן וְהוֹגֶה בַסֵּפֶר.
עֵינַי סוֹפְגוֹת כָּאוֹר סַם-הַמִּלִּים הֶעָרֵב.
רִגְעֵי-נֹעַם נְמוֹגִים. הָעֶרֶב מִתְקָרֵב.
מוּל הַחַלּוֹן דְּמוּת-אֵשׁ. נֹגַהּ-אוֹר עַל הֶעָלִים.
אַךְ רַק קִרְעֵי הַכְּתוּבִים מֵאוֹר זֶה מֻצָּלִים,
אֶחָד יִהְיֶה כָאֵשׁ וּמִשְׁנֵהוּ כָאֵפֶר.
מַה-שֶּׁהָיָה גִיל חַי הָפַךְ דִּמְיוֹן מִתְפָּרֵד,
כְּהֵד רָחוֹק מִתְמוֹגֵג צְלִיל-רֹךְ בְּאֵין שֵׁנִי,
וְעַל-פְּנֵי בְלִיל-סַנְוֵרִים תְּגַשֵּׁשׁ עוֹד עֵינִי.
הָהּ, אִישׁ לֹא-בִינוֹת, מַה-יִּסְכֹּן עֲמָלְךָ?
הָלוֹךְ הָלְכָה דְמוּת-אשֶׁר בְּלִי-שֵׁם בַּאֲשֶׁר הָלְכָה,
וְרַק צֶאֱלֵי-רִיק בְּמַבָּטְךָ הֶחָרֵד.