סֹב אֶל פְּנֵי הָאַחֲרִית וּדְמֵה לַעֲלֵה-שַׁלֶּכֶת,

זֶה כַנּוֹ מָט לִנְשֹׁר וְרִקְבוֹן פָּז עַל פָּנָיו: —

בְּאֹדֶם נֶאֱמָן תִּיף חֲרָטָה מְבֹרֶכֶת,

וּגְאוֹן כָּל קֵץ יְסֻפַּר בְּרֶמֶז-כְּמִישָׁה עָנָו.

עֲמַל כָּל פְּרִיחָה בָּא וְתַם כְּחֵטְא קַדְמוֹנִי,

וּמְרִי כָּל רָצוֹן מָהוּל בְּקִנְאַת-חַיִּים דְּלוּחָה;

אַךְ מִי זֶה, תָּם אוֹ עִקֵּשׁ, וִיתַעֵב פִּתְרוֹן עֹנִי,

וְשַׁח בְּעֹל הַתְּלוּנָה בְּלֶכְתּוֹ אֶל הַמְּנוּחָה?

הַפִּתְרוֹן דַּל וְעִוֵּר — אַךְ נֹחַם וַעֲנָוָה

יוֹבִילוּ אוֹתוֹ חֶרֶשׁ כִּדְמוּת שׁוֹשְׁבִינִין שְׁנַיִם;

וְהֵם יְהַלְּכוּ בֶטַח בַּנְּתִיבָה הַנֶּעֱצָבָה,

הֵם יֵיטִיבוּ רְאוֹת עַד קְצֵה כָּל-גְּבוּל הַחַיִּים.