כִּמְטַר אוֹרֵי אָבִיב נִתָּךְ עַל הָאָרֶץ,
יָרְדוּ עַל לְבָבִי צְלִילֵי הַמַּנְגִּינָה.
לַהֲקוֹת פַּרְפָּרִים נִבְרְאוּ בָאוֹרָה,
חֶרֶשׁ הֵמָּה עוֹלִים מִכָּל סְדָק וּפִנָּה.
רוֹחֲפִים הֵם בָּאֲוִיר, רַךְ שְׁאוֹן כַּנְפֵיהֶם
כְּרַחַשׁ הַחֲלוֹמוֹת לִבִּי מֵהֶם מָלֵא;
שָׁלֵו סוֹד חַיֵּיהֶם, קָצָר חַג חַיֵּיהֶם,
רוֹחֲשִׁים הֵם בִּדְמָמָה עַד הָאוֹר יִכָּלֵא.
גַּם סוֹד מוֹתָם שָׁלֵו: שְׁלֵוִים הֵמָּה נָמִים
עֵת כִּי יִכְבֶּה זְהַב הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְאַת יָמָּה.
הַמַּנְגִּינָה כָלְתָה. גַּם כָּל חֲלוֹמוֹתַי
חָדַל רַחֲשָׁם בִּי וַיִּגְוְעוּ בִּדְמָמָה.
1904