אֲנִי נוֹשֵׂא בִּלְבָבִי גַּעְגּוּעַי הַגְּדוֹלִים.
בֵּין הֲמוֹנִים נֶחְפָּזִים בִּרְחוֹבוֹת הַקִּרְיָה,
מְקוֹם חוֹטֶפֶת אֶת חֶלְקָהּ וְנֶאֱבֶקֶת כָּל בִּרְיָה,
וּבְדִמְמַת חַדְרִי בְּלֵילוֹת אִי-שֵׁנָה,
עֵת תְּלַטְּפֵנִי הַדְּמָמָה וּתְהִי לִי כְּאִמִּי –
גַּעְגּוּעַי הַגְּדוֹלִים הֵם עִמִּי.
וְאֶת הַחַיִּים הַיָּפִים מְבַקֵּשׁ אָנֹכִי,
וְאֶל כָּל הַדְּרָכים וְהַשְּׁבִילִים הָאוֹבְדִים בָּעֲרָפֶל
אֲנִי מַבִּיט וְשׁוֹאֵל: אֵי נוֹף מַאֲוַיָּי,
הַלְעוֹלָם מִסָּבִיב עָלַי סָגְרוּ חַיַּי? –
אַכֵן חַיֵּי הַחֲלוֹמוֹת הֵם יֶשְׁנָם, הֵם יֶשְׁנָם!
אִם לֹא עַתָּה – עוֹד יִהְיוּ הֵם בְּעֵת אַחֶרֶת! –
וְאִם אֵינָם וְלֹא יִהְיוּ – מֵאַיִן חֲלוֹמִי?
מִי זֶה הִבְעִיר בְּלִבִּי אֶת אֵשׁ הַגַּעְגוּעִים,
וְלָמָּה סְבִיבִי הַחַיִּים לִי כָּכָה הֵם שְׂנוּאִים?
וְלָמָּה אֶשְנָא וְאֹהַב הָאָדָם כְּאֶחָד,
מִי לִי הֶרְאָה אֶת דְּמוּתוֹ כֹּה יָפָה, מַזְהִירָה,
וּכְמוֹ מַלְאַךְ הָאָרֶץ לִי נִרְאָה? –
אֵלֵךְ אֶתְעֶה בְּכָל שְׁבִיל וּבְכָל דֶּרֶךְ וַאֲבַקֵּשׁ.
וֶאֱמוּנָתִי בַחַיִּים הִיא תְהִי לִי כּוֹכָבִי –
עִם גַּעְגּוּעַי הַגְּדוֹלִים בִּלְבָבִי.
1904