בִּרְגָעִים שֶׁל דְּמָמָה וּבְדִידוּת,
עֵת נִשְׁכָּח מִלִבִּי הָעוֹלָם,
וְעוֹמֵד עַל שְׂפַת יָם הַחַיִּים
רַק יִמּוֹג בְּאָזְנַי הֵד קוֹלָם –
אָז אוֹתָךְ, הָאִשָּׁה, אֲבַקֵּשׁ,
לְמַלֵּא אֶת רֵיקוּת לְבָבִי,
חֵלֶף הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ
אֶת דְּמוּתֵךְ אֶל לִבִּי אָז אָבִיא.
וּפוֹרֵשׁ מֵהֶמְיַת הָעוֹלָם,
וְרָחוֹק וְנִשְׁכָּח מִמֶּנּוּ,
אָז תִּהְיִי לִי אַתְּ עוֹלָם מָלֵא
שֶׁאִתִּי בַלֵּב אֶשָּׂאֶנּוּ.
1904