בַּיּוֹם אֲשֶׁר תִּהְיִי לִי אַתְּ
אֲבַקֶּשׁ לִי שָׁעָה רַק אַחַת,
עֵת יִיף וְיִתְעַדֵּן הַיּוֹם,
וְאַתְּ עִם הַיּוֹם אָז שׂוֹמַחַת, –
בַּשָׁעָה הַזֹּאת אֶמְסָר לָךְ,
בִּשְׂחוֹק וּבִמְשׁוּבַת עֲלוּמִים,
סוֹד לִבִּי הַנּוֹשָׁן וְהָרַע,
הִרְהוּרִים וַחֲלוֹמוֹת עֲגוּמִים;
וְנִדָּף כָּל זֶה אָז בָּאוֹר,
וּצְחוֹקֵךְ הָעַלִּיז לִי יַעֲנֶה.
וְאַחַר לָךְ אֶשַּׁק בְּגִיל,
וְנַפְשִׁי כְּבָר אָז שַׁאֲנַנָּה.
1905