וְיֵשׁ שֶׁבְּלֵיל אֲפֵלָה, בַּחֲצוֹת לָיְלָה,
עָלַי יָשִׁיתוּ צְבָא מַחֲשָׁבוֹת שְׁחֹרוֹת,
וּלְבָבִי תִּלְחַץ תּוּגָה אַחַת גְּדוֹלָה:
זוּ תוּגַת עַד, יְרֻשַּׁת דּוֹרֵי דוֹרוֹת.
אָז בָּא אֶל לִבִּי רֶגֶשׁ בְּדִידוּת נוֹרָא,
כִּבְדִידוּת עָנָן קוֹדֵר בָּרָקִיעַ,
בְּחֵיק הַלַּיְלָה כִּי תַרְגִּיעַ אֶרֶץ שְׁחֹרָה,
וְאוֹתוֹ, אֶת הַקּוֹדֵר, רוּחַ-סְתָו יַסִּיעַ.
אָז נִדְמֶה לִי: לֹא אֶחְיֶה גַם בִּיצִירָה,
לַהֶבֶל רַק פִּזַּרְתִּי אֶת כָּל כֹּחִי:
הַכֹּל בָּא גָז כַּחֲלוֹם וּכְצִלְצוּל שִׁירָה,
וּכְצֵל עִם צְלָלִים אֶמּוֹג גַּם אָנֹכִי.
1903