לֹא בִדְמָעוֹת תָּדִיחוּ אֶת חֲלֻדַּת עַבְדוּתְכֶם,
לֹא בְהִמְנוֹן וָשִׁיר לָכֶם תִּקְנוּ אֶת פְּדוּתְכֶם;
וְעַל מִזְבַּח הַתְּחִיָּה אִם לִבְּכֶם קָרְבַּנְכֶם –
לֹא יִרְצֶנּוּ אֱלֹהֵי הַדְּרוֹר, לֹא יַעַנְכֶם.
חֵטְא לַחַיִּים חֲטָאתֶם, אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם,
וְלֹא שַׂמְתֶּם אֶת לִבְּכֶם לְקוֹל אֲדֹנַי,
בְּהַשְׁלִיחוֹ בָכֶם כָּל הָעוֹלָם הֶחָי.
וּבְבוֹא יוֹם הַגְּמוּל לַעֲוֹן בְּנֵי הָעָם
לֹא יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה רַק בַּדָּם,
אָז דְּרוֹר לָכֶם תִּקְנוּ בַּעֲרֵמוֹת פִּגְרֵיכֶם.
1903