גַּם כִּי אֶתֹּם לָרִיק, וַעֲמָלִי הַזַּךְ

יַד אֱוִילִים תִּטְּשֶׁנּוּ בְּאַשְׁפַּתּוֹת הַדּוֹר –

בִּרְכַּת עָנְיִי בְּמוֹתִי לֹא אֹבֶה עֲצֹר:

לוּ יִשָּׂגֵב כְּחָדָשׁ לְבַבְכֶם שֶׁשַּׁח!

לִבְּכֶם שׁוֹשָׁן בַּסְּתָו: נוֹדֵף רֵיחוֹ הַטּוֹב,

אַף גַּם יִיף בִּדְמִי גָן, עַד הָרוּחַ לֹא נָד;

פִּתְאֹם יַשִּׁיר מֵאֵלָיו, וְלֹא נָגְעָה בּוֹ יָד,

מְטַר עָלִים רֵיחָנִים כְּשַׁלֶּכֶת לָרֹב.

כָּכָה יִפְּלוּ יִצְרֵיכֶם, מֵתִים פֶּלִאים לִמְאֹד,

כְּרוּתֵי-חֶרֶשׁ מִלֵּב וְעֶדְנָתָם עוֹד בָּם;

נִגְרָר חִנָּם אַחֲרֵיכֶם זֶה שֹׁבֶל הַדָּם

בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בְּאַרְצוֹת-הַנּוֹד.