וְעוֹד מְעַט וּמוֹתַר חַיַּי יִתַּם

בְּמַעֲשֵׂי חֵן, הַקְּטַנִים וְהַיְקָרִים;

וּכְזָקֵן שָׂשׂ אֶל רִיק – אֶת עֵינַי אָרִים

לַגָּדוֹל וְלָרָם, שֶׁאֵחֲרָה עִתָּם.

וְחֵרוּת זוֹ נִבְחָרָה, אוֹר הָרוּחַ,

בָּהּ נִגְלָה לִי בְּעוֹד-עֵת כָּל רִיק לִי אָרַב,

בָּהּ רָחַב לִי הָעוֹלָם גַּם בִּמְצָרָיו, –

הִיא תְּהִי לְאַט לְאוֹר עָצְבִּי הַזָּרוּחַ.

וּכְאִישׁ לֹא יִבְחַר שָׁוְא – אָז אֶבְחַר שֶׁבֶת

וּרְאוֹת בִּידֵי אַלְמוֹנִים כָּל יְקָרָם;

וְחֵן לִי זָר, הַזְּמַן עַל אֵלֶּה קָרַם,

אֶרְאֶנּוּ שַׁי לִתְקוּפָה מִתְקָרֶבֶת.