אִישׁ הָיָה בָּעִיר בַּמּוֹלֶדֶת,

אַלְמוֹנִי שְׁמוֹ;

וּמַחֲלַת הַדּוֹר הַנּוֹדֶדֶת –

הִיא דָבְקָה גַם בּוֹ.

בִּמְקוֹם אֵין יְקָר לַנִּגּוּדִים –

לֹא יָדַע כִּי טוֹב

רַק כְּבשׁ אֶת הַדְּבָרִים הַצְּמוּדִים,

וְיִתְרָם עֲזֹב.

כִּי זֶה גְבוּל הָרוּחַ וַאֲמִתָּהּ,

וְהַס מֵעֲבֹר;

וְהוּא עוֹרֵר וְהִרְגִּיז וּפִתָּה

מֵעֵבֶר לַסְּגוֹר.

וְרָז מְאָסוּהוּ מַשִּׂיגִים

כְּרִיק לְלֵב רָם,

וּמַה שֶּׁהוֹתִירוּ לְסִיגִים

נְבוֹנֵי כָּל עָם:

שָׁם פָּחַד וְרָחַב וְעָשָׂה –

כַּצְּבוֹעַ הַלָּז

הַמְגָּרֵם כָּל עֶצֶם נִמְאָסָה

מִשֹּׁד טוֹרֵף עָז.

וַיִּדַּל הָאִישׁ עַד-מְהֵרָה

בַּמַּחֲלָה הַזֹּאת;

וַיִּפֶן לָעָם עִם הַמְּאֵרָה

וַיָּחֶל לִשְׁגּוֹת.

וַיַּרְא נִשְׁמַת אֻמָּה שְׁלֵמָה

בַּעֲוִית הֹוֶה מָר,

בְּנִגְלוֹת וּבְנִסְתְּרוֹת אֵימָה

וּבְיָפְיָהּ מִכְּבָר.

וַיַּעַן, וּלְשׁוֹנוֹ קִלֵּלָה

אֶת צִדְקַת הַלְאֹם:

רָאִיתִי בָּהּ רִיר הַזּוֹלֵלָה –

וָאֶמְחֶה עַד-תֹּם.

וְצָרָה וְיָגוֹן לָאֻמָּה

בַּיָּמִים הָהֵם,

וְשַׁוְעַת פָּנֶיהָ חֲתוּמָה

כִּבְכִי בִּפְנֵי אֵם.

וַתַּעֲבֹר הַדִּבָּה הַמְּבִישָׁה

וַתַּךְ בְּעַם רַב;

אַךְ צִדְקַת הָעָם הַמַּחֲרִישָׁה

עוֹד דְּבָרָהּ תִּצַו.