הָאָמָּן, יִקְצֹר רִישׁ, כֵּן יִבְחַר גּוֹרַל-אִישׁ:

לִשְׁבִילֵי-קֵץ אִם יֵט, אֵין חָדָשׁ בָּם וּסְעָרוֹת,

וּלְטשׁ לֹא יֹאבֶה עוֹד אֶת שְׁנוֹתָיו, צְבָא עֲשָׂרוֹת;

אוֹ דֶרֶךְ יִבְחַר לוֹ, מְחוֹז מַחֲלִיפֵי כֹּחַ,

וְהֵיטִיב מְאֹד לִקְצֹף וְהִרְבָּה מְאֹד לִשְׂמֹחַ

עַל שָׁפָל וְעַל רָם: – רַק עֵינוֹ תַחַז בָּם.

וּבְמִדְרוֹן דַּרְכּוֹ זֹאת כִּי יִחַר לוֹ לִרְאוֹת

אֶת צְעָדָיו כְּבוּלֵי-שָׁוְא וּפָעֳלוֹ רֹאשׁ לֹא יָרִים, –

וְגָבַר עוֹד מִשְּׁעוֹת אֶל כְּבוֹד מַזָּלוֹת זָרִים;

וּבְמַעֲלֵה דַרְכּוֹ יִיף כַּגִּבּוֹר הַצָּנוּעַ:

לְמַעֲשָׂיו יֵדַע חֹק, וּלְבָבוֹ לֹא יָנוּעַ –

וַעֲזָבָם גַּם לַצָּר בַּאֲבַק הַזְּמַן הַזָּר.

וּבְרוּץ הַצֵּל מִמְּקוֹם הַמָּוֶת בָּא לִרְזֹם,

וְהִבִּיט בּוֹ הַלָּז, – כִּי חֶרְפַּת גֵּו אֲנוּשָׁה

תַּעֲטֵהוּ זִקְנַת-אִישׁ, אַךְ נַפְשׁוֹ נָצְרָה לְבוּשָׁהּ, –

וְהִבִּיט בּוֹ הַלָּז בְּעֵינֵי חֵקֶר זָרוֹת,

כְּצִיר, עַל דַּרְכּוֹ תְהוֹם, הַתָּר אַחֲרֵי מַעְבָּרוֹת,

כְּצִיר אֶת דְּבָרוֹ רַב לְאַחֵר לֹא יֵצַו.