הָאָמָּן, יִקְצֹר רִישׁ, כֵּן יִבְחַר גּוֹרַל-אִישׁ:
לִשְׁבִילֵי-קֵץ אִם יֵט, אֵין חָדָשׁ בָּם וּסְעָרוֹת,
וּלְטשׁ לֹא יֹאבֶה עוֹד אֶת שְׁנוֹתָיו, צְבָא עֲשָׂרוֹת;
אוֹ דֶרֶךְ יִבְחַר לוֹ, מְחוֹז מַחֲלִיפֵי כֹּחַ,
וְהֵיטִיב מְאֹד לִקְצֹף וְהִרְבָּה מְאֹד לִשְׂמֹחַ
עַל שָׁפָל וְעַל רָם: – רַק עֵינוֹ תַחַז בָּם.
וּבְמִדְרוֹן דַּרְכּוֹ זֹאת כִּי יִחַר לוֹ לִרְאוֹת
אֶת צְעָדָיו כְּבוּלֵי-שָׁוְא וּפָעֳלוֹ רֹאשׁ לֹא יָרִים, –
וְגָבַר עוֹד מִשְּׁעוֹת אֶל כְּבוֹד מַזָּלוֹת זָרִים;
וּבְמַעֲלֵה דַרְכּוֹ יִיף כַּגִּבּוֹר הַצָּנוּעַ:
לְמַעֲשָׂיו יֵדַע חֹק, וּלְבָבוֹ לֹא יָנוּעַ –
וַעֲזָבָם גַּם לַצָּר בַּאֲבַק הַזְּמַן הַזָּר.
וּבְרוּץ הַצֵּל מִמְּקוֹם הַמָּוֶת בָּא לִרְזֹם,
וְהִבִּיט בּוֹ הַלָּז, – כִּי חֶרְפַּת גֵּו אֲנוּשָׁה
תַּעֲטֵהוּ זִקְנַת-אִישׁ, אַךְ נַפְשׁוֹ נָצְרָה לְבוּשָׁהּ, –
וְהִבִּיט בּוֹ הַלָּז בְּעֵינֵי חֵקֶר זָרוֹת,
כְּצִיר, עַל דַּרְכּוֹ תְהוֹם, הַתָּר אַחֲרֵי מַעְבָּרוֹת,
כְּצִיר אֶת דְּבָרוֹ רַב לְאַחֵר לֹא יֵצַו.