הֲיִלְבְּשׁוּ שׂוֹנְאֵינוּ בּשֶׁת? כֵּן.

אַךְ שַׁלֵּם לֹא יְשַׁלְּמוּ תַחַת שֵׁן,

לְזֹאת יְצַפֶּה חִנָּם גַּם הַבֵן.

וּבֶן-בְּנֵנוּ הוּא יַרְגִּיעַ? לֹא.

גַּם הוּא כָמוֹנוּ יָרִים קוֹל בִּמְבוֹא

כָּל דּוֹר – עַד יֵחַר גְּרוֹנוֹ שָׁם מִקְּרֹא.

אַךְ שָׂא רַעְיוֹנְךָ הָלְאָה עוֹד וַחֲשֹׁב:

בְּהָמִיר אָדָם יִצְרֵי רִיק לָרֹב –

מַה חֵלֶק לְנִינֵינוּ אָז בַּטּוֹב?

הָהּ, כֵּן: זֶה מִשְׁתֵּה עַמִּים בֻּשַּׂר כְּבָר,

וְזֶה הַמְבַשֵּׂר לָנוּ הוּא, לֹא זָר –

וּבְבוֹא הַמִּשְׁתֶּה נֵשְׁתְּ גָּבִיעַ מָר.