פָּגַשְׁתִּי אָח בֵּין שָׁבֵי-גוֹלָה:
בְּחָפְזוֹ הִכָּה חַיָּה גְדוֹלָה,
הִיא חַיָּה טְמֵאָה, חַיַּת-עָבָר –
וְאֶת נִבְלָתָהּ שָׁם לֹא קָבָר.
וָאֹמַר לוֹ: רַק כְּסוּת אֲדָמָה
הִיא תַכְרִיךְ-עַד לְפִגְרֵי דְבָרִים;
יֵשׁ תַּחְתֹּם שִׁכְחָה אֶת חוֹתָמָהּ –
וְקוּרֵי זֵכֶר עוֹד נִגְרָרִים.
וָאַמְשִׁיל עוֹד: חָסַרְנוּ חוֹתָם
לֶאֱטֹר פִּי דְבָרִים אַחֲרֵי מוֹתָם, –
וַנָּלָשׁ אוֹתוֹ בְּלִיל עֲפָרוֹת
מִנְּאוֹת יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרוֹת.