סֹב אֶל פְּנֵי הָאַחְרִית וּדְמֵה לַעֲלֵה-שַׁלֶּכֶת,
זֶה כַנּוֹ מָט לִנְשֹׁר וְרִקְבוֹן פָּז עַל פָּנָיו: –
בְּאֹדֶם נֶאֱמָן תִּיף חֲרָטָה מְבֹרֶכֶת,
וּגְאוֹן כָּל קֵץ יְסֻפַּר בְּרֶמֶז כְּמִישָׁה עָנָו.
עֲמַל כָּל פְּרִיחָה בָּא וְתַם כְּחֵטְא קַדְמוֹנִי,
וּמְרִי כָּל רָצוֹן מָהוּל בְּקִנְאַת חַיִּים דְלוּחָה;
אַךְ מִי זֶה, תָּם אוֹ עִקֵּשׁ וִיתַעֵב פִּתְרוֹן עֹנִי,
וְשַׁח בְּעֹל הַתְּלוּנָה בְּלֶכְתּוֹ אֶל הַמְּנוּחָה?
הַפִּתְרוֹן דַּל וְעִוֵּר – אַךְ נֹחַם וַעֲנָוָה
יוֹבִילוּ אוֹתוֹ חֶרֶשׁ כִּדְמוּת שׁוֹשְׁבִינִין שְׁנַיִם;
וְהֵם יְהַלְּכוּ בֶטַח בַּנְּתִיבָה הַנֶּעֱצָבָה,
וְהֵם יֵיטִיבוּ רְאוֹת עַד קְצֵה כָּל גְּבוּל הַחַיִּים.