אֶרְאֶלָּה בַּת-הַשְּׁכֵנָה זוֹכֶרֶת לִי בָרְחוֹב

אֲשֶׁר הָיִיתִי לָהּ כְּדוֹד בִּידִידוּת כֵּנָה:

וְגַם בִּגְאוֹת מִשְׂחָקָהּ עוֹד תִּמְצָא עֵת לָסֹב

וּפְנוֹת אֵלַי בְּחֵן וְסוּר בְּחִיּוּךְ טוֹב –

אֶרְאֶלָּה בַּת-הַשְּׁכֵנָה.

וּבְיוֹם לֹא-טוֹב מִיָּמִים, בִּתְקוּפַת-רֹגֶז זֹאת,

עָבַרְתִּי לִי בָּרְחוֹב לְמַעֲשַׂי הַנִּכְלָמִים;

וְהִנֵּה הִיא מִנֶּגֶד וְעִמָּהּ עוֹד מִבְּנוֹת

הַשֶּׁבַע וְהַשֵּׁשׁ, הַטַּף שֶׁטּוֹב לִרְאוֹת

בְּיוֹם לֹא-טוֹב מִיָּמִים.

וְהַטַּף מִתְגּוֹדֵד סְבִיבָהּ וּמַאֲזִין לְפִי-תֹם,

וְקוֹל אֶרְאֶלָּה הוֹלֵךְ בְּשַׁלְוָה מַעֲצִיבָה:

– הֵם הוֹרְגִים גַּם יְלָדִים. וּפָשׁוּט כָּךְ יוֹם-יוֹם!

הַיַּלְדָּה קָרְאָה כֵּן וַתּוֹסֵף כֵּן לִנְאֹם –

וְהַטַּף מִתְגּוֹדֵד סְבִיבָהּ.