…וָאֵרֶא יָם גָּדוֹל גַּלָּיו יָהִימוּ,

עַנְנַת עֲרָפֶל עַל-פָּנָיו רֹבֶצֶת;

וּבֵין נִבְכֵי מֵימָיו מִדָּם יַאְדִּימוּ

עַלְמַת-יָם חֲמוּדָה אַט מִתְרַחֶצֶת.

עַל-רַחֲבֵי-הַיָּם סַעֲרַת-עֹז הוֹמִיָּה,

אֶת-גַּלָּיו הַאֲדֻמִּים כַּסִּיר מַרְתַּחַת…

בֶּטַח תִּתְרַחֵץ הַבַּת הַיְפֵה-פִיָּה,

תִּשְׂחַק לַסּוּפָה וּלְצוּלָה רֹתָחַת! —

אַךְ לֹא מִשְׁבְּרֵי-יָם זוּ יִרְעֲשׁוּ יֶהֱמָיוּ,

אַף לֹא פִיַּת-מַיִם¹ עֵינַי יֶחֱזָיוּ, —

דְּמָעַי הֵם הַמְּהוּלִים בִּדְמֵי לִבָּתִי,

וּבַת-הַיָּם הִנָּךְ אַתְּ, אֲהוּבָתִי! —