(היינע)
יֶשׁ-לָךְ אַבְנֵי חֵפֶץ וּפְנִינִים מַזְהִירִים
כֹּל יִשְׁאַל לֵב אִישׁ לֹא תֶחְסְרִי, יָפָתִי;
פָּנַיִךְ מַה נָּאווּ, עֵינַיִךְ סַפִּירִים, —
וּמַה תַּחְפְּצִי עוֹד? אִמְרִי, אֲהוּבָתִי!
עַל אֵלֶּה עֵינַיִךְ כִּשְׁמָשׁוֹת יָאִירוּ,
זֶה רַבַּת הָמוּ נִבְלֵי בַת-שִׁירָתִי
וַהֲמוֹן זִמְרוֹת-נֶצַח עַל-יָפְיָן הֵעִירוּ, —
וּמַה תַּחְפְּצִי עוֹד? אִמְרִי, אֲהוּבָתִי!
בִּיפִי עֵינַיִךְ, עֲדִינָה, הִכְרַעְתִּנִי
וּבְלִי-חוּס מָחַצְתְּ, פָּצַעַתְּ לִבָּתִי,
עַד-כִּי לִבְאֵר שַׁחַת כִּמְעַט הִצְעַדְתִּנִי, —
וּמַה תַּחְפְּצִי עוֹד? אִמְרִי, אֲהוּבָתִי! — —