זוֹהִי הַדֶּרֶךְ. אֵלֶיהָ הִתְבּוֹנַנְתִּי

לָשִׂים לָהּ פְּעָמַי בְּתוּגַת תִּפְאֶרֶת;

וּמַה טּוֹב שֶׁסּוֹף-סוֹף רַגְלַי מוּעָדוֹת כֹּה

וּמַה טּוֹב שֶׁסּוֹף-סוֹף אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת.

מַה טּוֹב שֶׁאֵין כָּל כּוֹפֵת וְתוֹפֵשׂ לִי,

לֹא עָתִיד רָן וְלֹא לֵבָב לִי חָרֵד;

וְאֵין לִי לֹא בַיִת, לֹא אִשָּׁה וְלֹא כֶרֶם

וְאֵין לִי עַל מָה וְעַל מִי לְהִתְחָרֵט.

כֹּה אָשִׂים לַדֶּרֶךְ פְּעָמַי אֵין-הַחֵקֶר

בַּהֲמֻּלַּת הֵידָדִים מִשְׁתַּגְּעִים בָּרָמָה;

וְלֹא לְחָיֵי אִשָּׁה דִמְעָתִי תִּסְפּוֹגְנָה,

כִּי אִמִּי הַסּוֹעֶרֶת: אִמִּי הָאֲדָמָה.

שְׁרִירַי הַכְּמוּשִׁים יִשְׂתָּרְגוּ בִי לְפֶלֶד,

זִיו מָוֶת בְּעֵינַי וּבְלִבִּי מִילְיוֹנִים

וּשְׁקִיעוֹת שְׁמָשׁוֹת מִתְנַדְּבוֹת זְהָבָן —

עַל שְׂפָתַי שֵׁם גּוּשׁ-חָלָב הַנּוּגֶה בַחֶלֶד,

וְשָׁם בְּעַרְבוֹת רוּסְיָה כִּי אֶפּוֹל מְלֵא-אוֹנִים,

אֵין דָּבָר. כֶּתֶם דָּם. אָדֹם עֲלֵי לָבָן.