עוֹד יַנְעִים פֹּה הַסַּהַר וּזְמִירוֹת עוֹד יָהֵל,

עוֹד יְלַהֵט פֹּה אוֹתוֹ הַצַּעַר הַיָּקָר

שֶׁשְּׁמוֹ יִשְׂרָאֵל —

וַאֲנִי אָז לֹא אֶהְיֶה וְקָדְקֳדִי אָז רֵיק,

רֵיק אָז וְקָר.

עוֹד יָבוֹא בֶן-גִּילִי הָרָם וְהַנִּשָּׂא,

עוֹד יִקְלַט פֹּה שִׁירִי, שֶׁלֹּא שַׁרְתִּי אֲנִי,

שֶׁאֵין לוֹ תְפִישָׂה —

וַאֲנִי אָז לֹא אֶהְיֶה וּלְבָבִי אֵין-הֵידָד,

אֵין-הֵידָד-וּנְהִי.

עוֹד יִצְחַק פֶּה חִוֵּר בְּלִי מְצָרִים,

עוֹד תַּמְתִּיק פֹּה נַעֲרָה נְשִׁיקָה וּלְגִימָה

עַל פִּיּוֹת גְּבָרִים —

וַאֲנִי אָז לֹא אֶהְיֶה וּשְׂפָתַי: קַן מָוֶת,

קַן מָוֶת וְרִמָּה.

עוֹד מַלְאַךְ הַחַיִּים יַתְכִיל בַּשְּׁחָקִים,

עוֹד יָרוּץ, יִתְהוֹלֵל וְאֶת בִּשְׂמוֹ פֹה יִרְקַח

בֶּהָרִים, בָּעֲמָקִים —

וַאֲנִי אָז לֹא אֶהְיֶה, אֲנִי מוּטָל נִשְׁכָּח

וְעַל גַּבִּי יַחֲרשׁוּ.