לוגו
בִּידֵי אָדָם
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

וַיּאמֶר דָּוִד אֶל-גָּד: צַר-לִי מְאֹד

נִפְּלָה-נָּא בְיַד ה' כִּי-רַבִּים רַחֲמָיו

וּבְיַד אָדָם אַל-אֶפֹּלָה. (המלך דוד)

 

א    🔗

בְּעֵינַיִם עֲשֵׁשׁוֹת אֶרְאֶךָּ, אֵלִי,

מִפְלֶצֶת-פֶּלִאי, אֵין הַשְׁעָרָה וּדְמוּת;

אֶת חַיַּי הָאֲרֻכִּים הִרְעַלְתָּ עַד מָוֶת

וּבְאֶפֶס כֹּחוֹתַי, בִּכְרֹעַ אֱלֵי קֶבֶר

לֹא תִתְּנֵנִי לָמוּת.

עוֹד בִּשְׁדֵי-אִמִּי מָסַכְתָּ מֵי-רוֹשׁ

וְאֶת חֲלָבָהּ הַמָּתוֹק מָהַלְתָּ בְדָם;

כָּל יָמַי נֶאֱבַקְתִּי עִם שְׂטַן הַיָּגוֹן

וּבְאוֹר שֶׁמֶשׁ-שָׂשׂוֹן סִמֵּאתִי כָל שֶׁבֶר —

וְהִנֵּה הִכְתַּרְתָּ אֶת מִפְעָלְךָ הַקָּדוֹשׁ

וַתִּתְּנֵנִי בִידֵי אָדָם.


אוֹדְךָ, אֱלֹהַי, כִּי תְעַנֵּנִי עַד מְאֹד,

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת כִּי אֶמָּרֵט בַּסַּעַר,

וּרְסוּק עֲצָמוֹת וּקְרוּעַ עֲצָבִים

אָקִיא אֶת חִידוֹתַי שֶׁסָּפַגְתִּי אֶל תּוֹכִי

בְּעוֹדֶנִּי נָעַר.

הַכֵּנִי נָא, הַכֵּנִי, — בְּהִמּוֹג בִּי הַמֹּחַ

אוּלַי תְּגֻנַּב אֵלַי בְּאוֹר אַפְלוּלִית-סַהַר —

וּמַה שֶׁלֹּא רָאֲתָה עֵין יְלוּד אִשָּׁה.

בְּעֵינַיִם עֲשֵׁשׁוֹת אֶרְאֶךָּ אָנֹכִי:

אֲדוֹן כָּל הַזְּוָעוֹת, מִגְעֶרֶת כָּל כֹּחַ,

בְּפַרְדֵּס הַיִּסּוּרִים.

 

ב    🔗

סִבִּירִיָּה, קִפָּאוֹן, ד' שְׁבָט, עִם חֲשֵׁכָה.

אִם בְּבֵיתֵךְ אַתְּ, יְהִי שָׁלוֹם בְּבֵיתֵךְ,

וְאִם לַדֶּרֶךְ יָצָאת, תְּהִי דַרְכֵּךְ צְלֵחָה,

וַאֲנִי בְסִבִּירִיָּה.


בְּרַחֲבֵי יְשִׁימוֹן זֶה עִוָּרוֹן וַעֲנָנָה,

אֶת פָּנַי הַזּוֹעֲפִים אַטְבִּיעַ בָּעֲלָטָה.

וּפָנַיִךְ הַצּוֹחֲקִים מַזְהִירִים לִי בִרְנָנָה

בְּרַחֲבֵי יְשִׁימוֹן זֶה.


בַּשֶּׁמֶשׁ הָאֲדֻמָּה הַלַּהַב קַר כְּפֶלֶד,

הָרִימִי שְׁתֵּי עֵינַיִךְ וְהַזְכִּירִי אֶת יְגוֹנִי,

וְכָמֹנִי הָאֻמְלָל מְאֻשָּׁר אֵין בַּחֶלֶד

וּבַשֶּׁמֶשׁ הָאֲדֻמָּה.


זֶה יָמִים אַרְבָּעָה פַת-לֶחֶם לֹא רָאִיתִי,

וּבְעֵינַיִם עֲשֵׁשׁוֹת, כְּכֶלֶב אֵין-בְּעָלִים

סְבִיבֵךְ הִתְרַפַּקְתִּי וּבְצִלֵּךְ-אַתְּ שָׁגִיתִי

זֶה יָמִים אַרְבָּעָה.


חֲלוֹמוֹת לִי אָיִן, מִתַּחַת לִמְרַאֲשׁוֹתַי

כְּמֵהֵי-רָקָב צָצִים הַצּוֹחֲקִים בָּאֲפֵלָה

וּבִתְנוּבַת גִּיל-אָבִיב יַדְהִימוּ חֲלוֹמוֹתַי,

וַחֲלוֹמוֹת לִי אָיִן.


הוֹי, גְּבוּרוֹת; — גְּבוּרוֹת לֵב הַגֶּבֶר,

רְצוֹנוֹת וּשְׁרִירִים וְנָשִׁים וְעֵינָיִם, —

וּפֹה כֶּלֶב חַי מִתְיַפֵּחַ בַּקֶּבֶר.

הוֹי, גְּבוּרוֹת.


סִבִּירִיָּה, קִפָּאוֹן וְקֶרֶשׁ לַח מִטָּתִי.

אוּלַי יַחְפֹּץ אֵלִי לִרְאוֹת אִישׁ מְאֻשָּׁר

וְיִתֵּן לִי עוֹד לִשְׁפּוֹךְ בְּחֵיקֵךְ אֶת דִּמְעָתִי.

סִבִּירִיָּה, קִפָּאוֹן — —


אירקוטסק תרע"ז

 

ג    🔗

אִם גָּאֹה גָאָה לִבְּךָ, בֶּן-אָדָם,

אִם אֶל כֵּס-יָהּ תְּבִיאֶךָ גַאֲוָתְךָ הַתְּמִימָה —

חֲשָׂף-נָא זְרֹעֲךָ, לֹא כְּלַפֵּי אֲדֹנָי:

הַרְאֵה-נָא אֶת כֹּחֲךָ לִיצוּר קָטָן זֶה,

לַכְּנִימָה,

הָאוֹכֶלֶת אֶת בְּשָׂרְךָ הָרַעֲנָן בְּעוֹדְךָ חָי.


בִּבְשָׂרְךָ הִיא יוֹשֶׁבֶת, בְּעוֹרְךָ הָרַךְ;

וּבִלְשׁוֹנָה שַׂר-הַמָּוֶת, הַמַּרְעִיל בְּךָ אֶת הַדָּם, —

וְעַד שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לְהַכְחִידָהּ בְּרֶצַח,

הִנֵּה הִיא דָגְרָה בְגוּפְךָ הַמְּפֻנָּק

וְהֶחָם

לְהַשְׁאִיר לְעַצְמָהּ נִיר לְחַיֵּי-הַנֵּצַח. —


אִם גָּאֹה גָאָה לִבְּךָ, בֶּן-אָדָם,

לֹא כְּלַפֵּי אֱלֹהִים הָרֵם אֶגְרוֹפְךָ בְּאוֹן —

מִיצוּר קָטָן זֶה הַכְרֵת נָא נִיר:

מִכְּנִימָה קְטַנָּה, אֲשֶׁר דָּמְךָ הָאָדֹם

לָהּ מָזוֹן

וְהִיא אוֹכֶלֶת אֶת בְּשָׂרְךָ, אֶת גִּוְךָ הַכַּבִּיר — —

 

ד    🔗

חַרְבִּין. חֲצַר-שְׁבוּיִים. בַּבּוֹר.

מִשְׁכָּבֵנוּ — מַדְמֵנָה, צִיר-רֶפֶשׁ.

עֶשְׂרִים בָּאנוּ הֵנָּה, עֶשְׂרִים נֶפֶשׁ.

מִיָּד כְּשֶׁבָּאנוּ מֵתוּ שְׁנַיִם,

הָאֶחָד בְּרָעָב, הַשֵּׁנִי בְּקֹר.


(מַה יָּפֶה הוּא בֵּין-הָעַרְבָּיִם).


אַחַר — הָלְכוּ שְׁלשָׁה מֵאִתָּנוּ.

אֵיזוֹ צָרַעַת אֶת גּוּפָם אָכָלָה;

וְאַחַר עוֹד אֶחָד.

הוּא פִרְכֵּס כְּתוֹלַעַת אֻמְלָלָה

בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה אֲרוּרָה,

וּבָכָה וּבָכָה וּבָכָה

בִּדְמָעוֹת, בִּילָלָה

וְנִשְׁמָתוֹ יָצָאָה.


(לָמָּה חָיְתָה, לָמָּה הָלְכָה וְלָמָּה בָאָה?)


וְאַחַר — עוֹד אֶחָד.

הוּא נִסְתַּמֵּא פִתְאֹם

וַיָּמָת בְּקַדָּחַת.

וְאַחֲרָיו אַרְבָּעָה הֻשְׁלְכוּ הַשַּׁחַת:

כָּל הַיּוֹם הִמְתִּיקוּ סוֹד-שִׂיחָה

וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר

מָצְאוּ אוֹתָם תְּלוּיִים בִּמְשִׁיחָה.


(וְעַל פְּנֵיהֶם בְּסִימָה שְׁכִיחָה).


וְאַחַר — מַגֵּפָה אֲדֻמָּה

הִתְדַּבְּקָה בְכֻלָּנוּ בִשְׁעַת תְּנוּמָה.

קַמְנוּ — וְכֻלָּנוּ יָזַעְנוּ בַקֹּר;

וְכֻלָּנוּ הָיִינוּ זֶה לָזֶה דוֹמִים:

גּוּפֵנוּ צָבָה כְּעִסָּה שֶׁל נַחְתּוֹמִים

וּלְעֵת-צָהֳרָיִם

שְׁבַעְתָּם שָׁכְבוּ מֵתִים

עֲשׁוּשֵׁי עֵינָיִם.


נִשְׁאַרְנוּ שְׁנֵינוּ: צוֹעֲנִי וַאֲנִי,

שְׁנֵי אַחִים עֲצוּבִים הַמְחַכִּים בִּדְמִי.

שְׁתֵּי מִפְלְצוֹת-אָדָם, הַשּׁוֹכְבוֹת בְּזַעֲוָה

וּמְלַטְּפוֹת זוֹ אֶת זוֹ בְאַהֲבָה.

הַצּוֹעֲנִי צָחַק בִּדְמָמָה:

אִם תַּקְדִּימֵנִי, אָחָא,

הַקְצֵה לִי מָקוֹם שָׁם בָּאֲדָמָה. —

אַחַר-כָּךְ צָחַק בְּקוֹל רָם

וַיְחַבֵּק אֶת גּוּפִי בְּגוּפוֹ הֶחָם; —

כָּכָה נִרְדַּמְנוּ.

כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה

עוֹד חִבְּקָה אוֹתִי נִבְלָתוֹ הַחַמָּה.


(מָה אַכְזָרִי הַקֹּר)


שָׁם עַל הַכֹּתֶל, בַּזָּוִית,

מִמַּעַל לֶחָבִית,

יָתֵד גְּדוֹלָה תְקוּעָה,

וְעַל מָתְנִי הָרְצוּעָה. —


חארבּין