מִבֵּין הַשַּׁלֶּכֶת הַנּוּגָה, שַׁלֶּכֶת הַיַּעַר הַדּוֹמֵם,

לִי לָחַשׁ הָרוּחַ הַקּוֹדֵר שִׁירָתוֹ הַמְּלֵאָה תַמְרוּרִים

עַל דְּבַר לֵילוֹת-סוּפָה אֲיֻמִּים בְּחֶשְׁכַת הַמִּדְבָּר הַשּׁוֹמֵם,

עַל אָבְדַן הַתִּקְווֹת, עַל אָבְדַן הַנְּעוּרִים…

מִתַּחַת הֶעָלִים הַכְּמוּשִׁים בִּמְחוֹלוֹת הַמָּוֶת יָצָאוּ,

בַּמָּרוֹם כְּעֵין הָעֹפֶרֶת עֲנָנָה אִלֶּמֶת זָחָלָה;

מִתַּחַת עוֹד אַנְחוֹת חֲלָלִים, פִּרְפּוּרֵי הַגְּסִיסָה נִשְׁמָעוּ,

בַּמָּרוֹם כְּבָר דְּמָמָה: הַגְּסִיסָה חָדָלָה…

וּפִתְאֹם וַתִּשְׁלַח הַשֶּׁמֶשׁ קַרְנַיִם אֲחָדוֹת מִמָּרוֹם:

הָאַחַת צִיץ חִבְּקָה גוֹוֵעַ וַתִּשַּׁק לַגּוֹסֵס הַפֶּרַח.

הַשְּׁנִיָּה נִכְלָמָה הִתְגַּנְּבָה וַתִּפֹּל עַל צַוְּארֵי עֵץ עָרֹם,

וַתַּחְדֹּר הַשְּׁלִישִׁית לִלְבָבִי, שֶׁהָיָה לְקֶרַח…

וַיִּמַּס הַקֶּרַח וַתֵּעוֹר כָּל שִׁפְעַת הָאוֹרִים וּנְעוּרִים,

הִתְלַקְּחוּ הַזִּיקִים, וְחָיוּ הַחֲלוֹמוֹת כִּבְאָבִיב וְצָצוּ,

וּבְנַפְשִׁי הַקִּינָה נָדַמָּה, הַקִּינָה שֶׁל חַיִּים עֲכוּרִים,

לֹא! זְמִירוֹת אֶל לִבִּי בְּעֹז הִתְפָּרָצוּ!

הַיַּעַר לִי הִגִּיד: "רְאֵה, קְרָב עָרַכְתִּי,

עַד חָרַב לְשַׁדִּי, עַד נִדְעַךְ הָאוֹר!"

הַשֶּׁמֶשׁ לִי רָמְזָה: "אֶת אוֹרִי שָׁפַכְתִּי –

עֲדֵי אֲפָפַנִי עָב שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר…"

וַיִּקְרָא הָרוּחַ – הֶאָח, מַה-שָּׂמַחְתִּי

הָרוּחַ לִי קָרָא לַקְּרָב וְלַדְּרוֹר!!

תרס"ב