סוֹאֲנִים הַרְחֵק כְּמוּסִים מַעְיָנִים,
פְּלָגִים נִסְתָּרִים בּוֹכִים וְרָנִים.
שֶׁמֶשׁ שַׁלְהָבָה יָרְדָה הַיָּמָּה,
חוֹגֵג הַמַּעֲרָב, נוּגָה אֲדָמָה.
דּוֹלְקִים אַרְמוֹנוֹת, דְּבִירֵי מְרוֹמִים,
כְּרוּבֵי-צְחוֹר סְבִיבָם שָׁטִים דּוֹמֵמִים.
נָדוֹת וְחוֹלְמוֹת נִשְׁמוֹת צַדִּיקִים…
אֵלֵךְ וְאֵתַע אֶל הָאֲפִיקִים…
אָנוּד, אֲפַכֶּה הַרְחֵק מַעֲרָבָה,
שָׁם בִּמְקוֹם תִּשְׁקַע שֶׁמֶשׁ שַׁלְהָבָה.
אֶרְאֶה, אֵיךְ גֵּאֶה תֵרֵד הַתְּהוֹמָה
שְׁלֵוָה וּגְדוֹלָה, זַכָּה, רוֹמֵמָה;
אָרִיד מִמַּכְאוֹב, אֶבְכֶּה מֵאַהֲבָה –
תִּבְעַר וּתְאֻכַּל נַפְשִׁי בְלַהֲבָהּ…
ניסן, תרס"ט