לֹא שַׁרְתִּי לָאֵלֶּה, שֶׁנִּהֲלָם אֵלָם
עַל מֵימֵי מְנוּחוֹת וּנְאוֹת דֶּשֶׁא דָשֵׁן,
שֶׁלִּבָּם מִתְעוֹרֵר עִם שַׁחָר כְּסִדְרוֹ,
עִם לֵיל כְּהִלְכָתוֹ הוּא נִרְגָּע וְיָשֵׁן.
וְשִׁירִי לָאֵלֶּה, שֶׁיַּחַד עִמָּהֶם
תָּעִיתִי בַצִּיָה בְּלִי הֶרֶף וָדֹמִי:
שֶׁיַּחַד עִמָּהֶם בְּחֶשְׁכַת נְדוּדִים
הִדְלַקְתִּי אֲבוּקוֹת מִמֹּחִי וְדָמִי;
שֶׁיַּחַד עִם צְחוֹקָם הִתְפָּרֵץ גַּם צְחוֹקִי
עֵת נִגְלָה לְפֶתַע הַתְּהוֹם לָעֵינָיִם;
שֶׁיַּחַד עִמָּהֶם מִיֵּאוּשׁ וְחָרוֹן
חִנַּקְתִּי שַׁלְהַבְתִּי בְּרֶפֶשׁ חֲטָאִים…
עין-גנים, תרס"ט