כְּבָר הֶחֳוִיר הַלַּיְלָה בַּחַלּוֹן,
כְּבָר קָרוֹב הַמִשְׁתֶּה אֶל קִצּוֹ,
וְטֶרֶם טָעַמְתִּי מִיֵינוֹ,
וְטֶרֶם נִכְוֵיתִי בְגִצּוֹ…
חָפַצְתִּי בְמַשְׁקֵה בְנֵי-אֵלִים,
חָשַׁקְתִּי בְאַהֲבַת בְּנוֹת-כְּרוּבִים –
וּצְנָאִי הַגָּדוֹל לֹא נִשְׁבַּר,
וּדְבִירֵי לְבָבִי עֲזוּבִים.
וְטֶרֶם טָעַמְתִּי יֵין מִשְׁתֶּה,
וְטֶרֶם נִכְוֵיתִי בְגִיצּוֹ –
וְהֶחֳוִיר הַלַּיְלָה בַּחַלּוֹן
וְקָרוֹב הַמִּשְׁתֶּה אֶל קִצּוֹ…
יפו, תרס"ט