הַגַּלִּים לִי רָמְזוּ, הַגַּלִּים לִי קָרְאוּ

אֲפֵלִים וְזוֹרְחִים בִּשְׁעַת בֵּין-עַרְבָּיִם.

לֹא עָנָה לְבָבִי. הוּא תָעָה לְבָדָד

בְּשַׁדְמוֹת הַמַּעֲרָב.

דֹּם קָרְנוּ שְׂדוֹת מָרוֹם מֵאַחֲרֵי יָם סוֹעֵר

יְרֻקִּים-חַכְלִילִים, עֲטוּרִים זֵר כָּסֶף.

דֹּם שׁוֹטֵט הַלֵּב בֵּין עֲרוּגֹת הַנֵּצַח,

בֵּין פִּרְחֵי הַמָּוֶת.

וְהַרְרֵי פְנִינִים וְרֻכְסֵי בָרָקוֹת

בֵּין פַּלְגֵי אֵשׁ זַכָּה הַמַּשְׁקָה הַכִּכָּר

הִתְנוֹסְסוּ דוּמָם, מַצֵּבוֹת מַבְהִיקוֹת

עַל קְבָרִים נַעֲלָמִים.

וְאוּלַי הַמַּעֲרָב בֵּית-עוֹלָם לַתּוֹעִים,

לָעַד שָׁם יֵרָגְעוּ נִדָּחִים וְאוֹבְדִים,

שֶׁנָּדוּ וְחָלְמוּ וְחִפְּשׂוּ אֳרָחוֹת

בְּאֹפֶל מִדְבָּרִים?

מִשְׂתָּעֲרִים גַּלִים, נִרְגָּנִים וְרָנִים;

אַךְ מוּזָר לִי גִילָם וְאֶבְלָם לֹא מוּבָן.

כְּבָר שָׁכַר לְבָבִי מִפִּרְחֵי הַנֵּצַח,

מִזֹּהַר הַמָּוֶת…