וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִם יָפִיץ הַבֹּקֶר רְשָׁפָיו –
אֶת חָרְבוֹת לְבָבִי לֹא יָאִיר,
וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִם יַפְלִיא הָאָבִיב אֶת כְּשָׁפָיו –
מֵאַגְמֵי נִשְׁמָתִי לֹא יֵרוֹם גַּל צָעִיר.
עַל בִּצּוֹת עֲבֵשׁוֹת, רְקוּבוֹת, בֵּין אֵדִים מַחֲנִיקִים, אַכְזָרִים,
חֲלוֹמוֹת נְעוּרַי הִתְרַקְּמוּ וְשִׂגְשְׂגוּ פְּרָחַי הַחוֹלִים;
בְּטִירוֹת בַּת-שִׁירִי הִתְעָרָה קְהַל רוּחוֹת אֲפֵלִים וְקָרִים,
וְסֻלַם דִּמְיוֹנִי רַק צְלָלִים בּוֹ יוֹרְדִים וְעוֹלִים.
וְעֵת לָרִאשׁוֹנָה נְהָרָה צָדַתְנִי בְחִנָּהּ וּגְאוֹנָהּ, –
וָאֶמְסֹר לָהּ לִבִּי, כָּל לִבִּי, בִּמְרִירוּת מֶחָאָה וּסְעָרָה,
וָאָמֹץ אֶת זִיוָהּ, כָּל זִיוָהּ, בְּצָמָא שֶׁל אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה,
עַד יָצְאָה מֵאַפִּי וַתְּהִי לִי לְזָרָא…
תר"ע