וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וָאֶשְׁכַּב בֵּין הֶהָרִים.
בַּמַּעֲרָב בָּעַר כִּבְשָׁן וַיְּלְהֲטוּ הַכֵפִים;
בֵּין אַבְנֵי גִיר הִתְפַּתְּלוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת:
חֲלוֹם עֹפֶרֶת רִתַּק שְׂעִפַּי הָעֲיֵפִים.
וָאַרְא – וְהִנֵּה יַעַר מִיַּעֲרוֹת צָפוֹן רָחוֹק.
הַחֹרֶשׁ עָב וּמָשְׁלָג וּבוֹעֲרוֹת צמָרוֹת.
עַל צְבָאִים צְחוֹרִים קַלִּים דּוֹהֶרֶת אִשָּׁה חִוְרָה
וּמְשַׂחְקוֹת קַרְנֵי שְׁקִיעָה בַּקְּוֻצּוֹת הַמְפֻזָרוֹת.
וּבוֹכָה בַת הַצָּפוֹן: "מַדּוּעַ עֲזַבְתָּנִי?
הִגָּלֵה, דּוֹד לְבָבִי, מִקֹּר נִקְפָּאִים דְּמָעַי…
שָׁכַחְתִּי שְׁבִיל בֵּית אָבִי, דֹּב לָבָן שׁוֹמֵר צַעֲדִי,
הָרוּח קָרַע בְּגָדַי, עַד מָוֶת עָיְפוּ צְבָאַ…"
עַל שִׁכְמָהּ תְּלִי וָקֶשֶׁת וּמוֹשְׁכָה הִיא בַקֶּרֶן,
בִּתְרוּעוֹת שׁוֹפָר חוֹדְרוֹת הִיא לִי, בְּחִיר לִבָּה, קוֹרְאָה.
הֵד עָמוּם רָחוֹק לוֹעֵג וְעַנְקֵי יַעַר שָׂבִים
מִתְאַבְּלִים וּמִתְעַטְּפִים בְּטַלִּית צְלָלִים שְׁחוֹרָה…
תר"ע