גֵּא אוֹנִים, נֶאְדָּרִי בָּאָבִיב הִתְרוֹמֵם הַנָּהָר מֵעַרְשׂוֹ

וַיָּטָס צְמֵא חֹפֶשׁ לַמֶּרְחָב, קָרֹעַ אֲזִקָּיו וּשְׁטֹף;

בִּרְנָנָה אֵיתָנָה, עַלִּיזָה הִתְגַּלְגְּלוּ גַלָּיו בְּלִי חָשָׂךְ

בֵּין כְּרַכִּים מִתְגָּעֲשִׁים, הוֹמִים, עַל שָׂדוֹת וְעַרְבוֹת אֵין-סוֹף;

וּנְחָלִים צְעִירִים וְזַכִּים מִמְּקוֹרָם הַגָּדוֹל הִתְפָּרְדוּ

וַיִּזְרְמוּ זָרֹם וְרַנֵּן בְּאַפְּסֵי כָּל אֶרֶץ וָנוּף.

אַךְ בָּאוּ חַרְבוֹנֵי הַקַּיִץ וְנִרְדַּם הָאֵיתָן שְׁכוּר שֶׁמֶשׁ,

הִתְכַּנֵּס בְּעַרְשׂוֹ וַיִּשְׁכַּח אֶת שִׁירַת הַדְּרוֹר וְהַמְּרִי;

וּפְלָגִים וּנְחָלִים מִתְעַלְּסִים, שֶׁהוֹלִיד בָּאָבִיב הַשָּׁקוּף,

עֲזוּבִים וּרְחוֹקִים מִמְּקוֹרָם נָדַמּוּ וְחָרְבוּ בִדְמִי;

רַק אֶחָד עוֹד נִשְׁאַר לִפְלֵטָה בְצֵל יַעַר עָתִּיק וְסָבוּךְ

וְגַלְמוּד בֵּין כָּתְלֵי עֲרָבוֹת אַט הִזִּיל אֶת גַּלֵּי-הָרְאִי.

הוּא שָׁמַר גַּעְגוּעָיו הַגְּדוֹלִים לָאָבִיב הַסּוֹאֵן וּמַבְרִיק

וַיַּעֲרֹג לִנְגִינַת הָאוֹנִים מִתַּחַת לַבְּדֹלַח הַקָּר;

אַךְ גָּוְעוּ גַעְגּוּעָיו בְּלִי מַעֲנֶה בִּרְקַב אַגְמֵי בֹץ שֶׁהוֹרִיקוּ,

בִּמְקוֹם שָׁם הִשְׁתַּפֵּךְ זְמִיר אֶחָיו בָּעִדָּן הַצּוֹהֵל, הַבָּר,

וּבוֹדֵד דֹּם סָפַד הַנַּחַל לִבְרַק חֲלוֹמוֹתָיו הַשְּׁכוּלִים,

לְשִׁירוֹ הַגֵּא וְהָרַעֲנָן, שֶׁהָפַךְ עֲרִיריִ וָזָר…

עין-גנים, תר"ע