לִפְנֵי עֲלוֹת שַׁחַר מִתְאַבֵּל הָעוֹלָם

הֶעָטוּף בָּאֵדִים;

מְעִיקִים הָאֵדִים עַל חָזוֹ כִּשְׂעִפִּים

לֹא-בְרוּרִים וּכְבֵדִים;

אָז כְּשָׁפָיו יִנָּתְקוּ, שֶׁדֹּם עָלָיו נָסַךְ

הַסַּהַר מֵרוּמוֹ,

וְקִסְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד טֶרֶם יָבוֹאוּ

לְעַוְּרוֹ וּלְהֻמּוֹ,

וְצוֹלֵל הָעוֹלָם חָפְשִׁי מֵרְתוּקוֹת

בְּאֵימוֹת עַמֻקּוֹת.

אָז חֶרֶש תִּוָּלֵד בְּחִוְרוֹן מֶרְחָבִים

אֲיֻמָּה מַחֲשָָׁבָה:

"מְשַׁכְּרוֹת אוֹתָנוּ הַלְּבָנָה בְכַסְפָּהּ,

הַשֶּׁמֶשׁ בִּזְהָבָהּ;

וְרֶגַע עֵת יָבוֹא וּפָג הַשִּׁכָרוֹן –

לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה –

מַה-נּוּגֶה הָעוֹלָם! מַה חִוֵּר וְשׁוֹתֵק

כֹּל מַטָּה וָמָעְלָה!"

עִם פִּצְעֵי הָעוֹלָם אָז כּוֹאֲבִים פְּצָעַי

וְרוֹעֲפִים דְּמָעַי…

אַךְ יֵצֵא גֵא, נֶאְדָּר הַשֶּׁמֶשׁ וְהִשְׁקָה

הָעוֹלָם בְּיֵינוֹ.

וְשֵׁנִית הָעוֹלָם מִתְגָּעֵשׁ וּמַבְרִיק

וְאֶבְלוֹ כְּבָר אֵינוֹ;

וְרָתוּק בִּכְבָלִים, מִבְּלִי שֶׁיַרְגִּישֵׁם.

הוּא שׁוּב שָׂשׂ וְחוֹגֵג –

וְשֵׁנִית לְבָבִי עֲרִירִי וּבוֹדֵד

בְּאֶבְלוֹ מִתְמוֹגֵג;

וְאֵי יַיִן מַתְעֶה, אַי שֶׁמֶשׁ מְשַׁקֵּר,

שֶׁאוֹתִי יְשַׁכֵּר?

עין-גנים, תר"ע