לוגו
דִּבּוּר מְפוֹצֵץ
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

עֶלֶם טוֹב תֹּאַר וּנְכוֹן דָּבָר יוּבָל,

עַלְמָה טוֹבַת-חֵן וּמַשְׂכֶּלֶת צִלָּה –

וּבְחֹם הַיּוֹם נפְגְּשׁוּ עַל יַד יוּבָל

תַּחַת אֵלָה עֲבֻתָּה כִּי טוֹב צִלָּהּ.


מֵחִצֵּי עֵינָיהָ, מֵרִשְׁפֵּי נִשְׁקָהּ,

אֵשׁ קֹדָשׁ, אֵש הָאַהֲבָה, בּוֹ נִשְׂקָהּ:

וּבְרוּחוֹ גַּם הוּא הַלְּהֵב בָּה לִבָּה

וַתֵּצֵא אֵשׁ וַתֹּאכֵל מוֹסְדֵי לִבָּהּ.


שָׁם עַל שְׂפַת הַנַּחַל תַּחַת הַשִּׁיחַ,

שָׁם יִוָּעֲדוּ יוֹם יוֹם, יִרְבּוּ הַשִׂיחַ;

מִי הֵם? כִּי תִשְׁאַל; הִתְבּוֹנַן בִּשְׂפָתָם:

עִבְרִים הֵם כִּי לְשׁוֹן עֵבָר בִּשְׂפָתָם.


לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם, יוּבָל!?

אִם עַל מִזְבְּחָךָ יַקַד יְקוֹד אִשָּׁהּ,

גַּם לִבָּהּ הַטָּהוֹר מִנְחָה לָךְ יוּבָל –

קוּמָה אָרְשָׂנָּה וּתְהִי לָךְ לְאִשָּׁה.


אֲהָהּ, רֹאשׁ חֶפְצָם זֶה עַל עָפָר נָחַת,

אֶת שִׁמְשָׁם, אוֹר יִשְׁעָם, יַקְדִּיר עַב עָנָן,

לֹא יוּכְלוּ לִרְאוֹת יַחְדָּיו חַיַּי נַחַת –

הִיא בֵּת רַבָּנִי, וְהוּא – תַּלְמִיד עָנָן.


לִפְנֵי דֹרוֹת רַבִּים יָצָא דָּבָר חַד

כִּשְׁגָגָה מִשַּׁלִּיט, מִפִּי גָאוֹן חַד,

דָּבָר מָר, מַפְרִיד אַלּוּף, מַצְמִית אַחִים,

לֵאמֹר:“הַקָּרָאִים אֵינָם מִתְאַחִים”.


דִּבּוּר מְפוֹצֵץ זֶה שֶׁבּוֹ הוּטְלָה אָלֶ"ף

וּבְדֶרֶךְ הֲלָצָה בִּמְקוֹם הָעַיִ"ן

גָּדַע מֶנּוּ שֵבֶט לִפְנֵי שָׁנִים אָלָף1.

גָּדַע גַּם קֶרֶן מַחֲמַדַּי הָעָיִן.


ס“ט פ”ב


  1. המשל הרוסי אומר: нвсня не Ыкинешьмзъ Слово לאמר: קשה למחוק תיבה אחת מתוך השיר, לפי שעי“ז יתבטל המשקל ותתקלקל הנגינה, ומה גם בשעה שבתיבה הוא חורז החרוז, ןמה גם שהשיר הוא ממין השירים הנקראים אל מקמא”ת, שאי אפשר להחליף התיבה החרוזית ולהמיר אותה באחרת. – אחרי כתבי את השיר הזה העיר אזני והאיר עיני הרב החכם ר“א הרכבי, כי ההלצה הזאת ”הקראים אינם מתאחים“ מתיחסת אל רמ”ג בשיבוש, כי באמת יצאה מפי אחד הרבנים בועד ארבע ארצות; ואם כן לא עברו עליה אלף שנים, אבל לתקון המעות הזה ע"י שנוי החרוז אי אפשר כמו שאמרתי, והנחתיו כמו שהוא, בהיות לבי בטוח כי גם עבור תעברנה אלף שנים והקלקול בבית ישראל לא יתוקן והקרע לא יתאחה, ואז יהיה החרוז הזה מתאים.  ↩