וְאַחַר כֵּן אָמַר פֶּתַע פִּתְאוֹם עַל הַתַּפּוּחִים י“ג מַאֲמָרִים. הָיוּ בֵּין הַכֹּל ט”ו כִּי כְּבָר נִזְכַּר מֵהֶם שְׁנַיִם, וְכֻלָּם דּוֹמִים לָעִנְיָן הָעֲרָבִי, וְהַשְּׁלִישִׁי מֵהֶם הוּא זֶה:

∪ – – – ∪ – – – ∪ – – ∪ – – – ∪ – – – ∪ – –

וְתַפּוּח מְלֵא רָאשֵׁי בְשָׂמִים, עֲשׂוּי כֶּסֶף וּבַזָּהָב מְצֻפֶּה,

וְתַפּוּחִים אֲשֶׁר צָמְחוּ בְּפַרְדֵּס אֱלֵי צִדּוֹ, כְּמוֹ אֹדֶם מְיֻפֶּה,

שְׁאִלְתִּיהוּ: עֲלֵי מָה לֹא תְּהִי לָךְ, כְּאֵלֶּה, רַךְ וּמֵעוֹר לֹא מְחֻפֶּה?

הֱשִׁיבַנִי בְּלִי אֹמֶר: לְמַעַן לְכָל חָסֵר וְנָבָל שֵׁן בְּתוֹךְ פֶּה.