הכוונה פשוטה. מדובר בכך שראש הממשלה שמעון פרס יתייצב לפני האפיפיור החרדי של ימינו, הלא הוא הרב שך, אם וכאשר יאות כבוד הרב לקבל את פניו. על-פיו של הרב שך ישק דבר, גם באגודת ישראל וגם בש"ס. הוא איש המפתח. גם לאחר שפרש ממועצת גדולי התורה הציב עצמו מעליה. גדול מעל גדולים. הוא ורק הוא יחליט אם יסכימו שתי המפלגות החרדיות הללו לתת יד לפירוק ממשלת האחדות הלאומית ולהקמת ממשלה צרה, בראשות מפלגת העבודה, בלי הליכוד.

בינתיים הרב שך רחוק מהחלטה כזאת. ואפילו מפגישה עם ראש הממשלה. כל המריבה על ההקצאות הייחודיות לא היתה אלא בגדר ריב בין דתיים לדתיים, בין גבאים חרדיים לבין עצמם על חלוקת השלל הציוני, שהוא בבחינת “ואכלת שלל אויביך”, שהוא הצידוק העליון להשתתפות החרדים בממשלה.

בינתיים יש מה “לאכול” והמריבה היא רק מי “יאכל” כמה. מי “יאכל” יותר. מי פחות ומי יסתפק בשיריים. כל מי שילך לממשלה צרה עם החרדים – המערך או הליכוד – יצטרך לתת להם יותר. הרבה יותר מהאפשר, והרבה יותר משחושבים אלה המשתעשעים באשליה של פירוק הממשלה הנוכחית והקמת ממשלה צרה, שתהיה תלויה לגמרי במוצא פיו של הרב שך.

הליכתו של שמעון פרס אל הרב עובדיה יוסף היא בבחינת כניסה לפרוזדור המוביל להיכל. הרב שך עדיין מסרב להיפגש עם ראש הממשלה, כשם שסירב להיפגש עם נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון. הרצים היוצאים דחופים מלפני הרב שך כבר מכינים רשימת חוקים, שהתחייבות מראש לחוקק אותם תהיה בבחינת תנאי מוקדם להסכמת הרב שך לראות את שמעון פרס, שיבוא אליו כאחד האדם. לקאנוסה.

המעורבים בגישושים אלה מתעלמים מכמה קשיים, שהם בגדר מילכוד ממש. הם לא יוכלו לשלם את המחיר ואין תמורה שאפשר לתת להם.

מפ“ם, ר”ץ ו“שינוי” ומצביעיהן – ואפילו רבים מאד מחברי מפלגת העבודה ומצביעיה – לא יהיו מסוגלים לשלם את המחיר הנדרש. הם לא יוכלו להסכים שבתי-הדין החרדיים ופסקי-דינם ופירושיהם יהיו מעל לחוקי הכנסת ויישומם בכל התחומים הנוגעים לחופש הפרט, דיני נישואין, גירושין וגיור כהלכה של אתיופים ועולי ברה"מ, דיני כשרות ושמירת שבת וחוקי צניעות, כגון חוק פורנוגרפיה, ועוד. אני רוצה לראות את חברי הכנסת מרדכי וירשובסקי, שולמית אלוני, יוסי שריד ויאיר צבן, וכל הקרובים להם במפלגת העבודה, מצביעים בעד חוקים אלה. ומבטיחים את אכיפתם, בפיקוחו של כוח השיטור החרדי, הנקרא “אתרא קדישא”, שכבר התמחה בשיטות של אלימות ואיומי חרם. (ראה עלילות תרזה אנגלוביץ' והחרם על בנק הלאומי).

האמת היא, שרק קיומה של ממשלת אחדות לאומית מעכב בינתיים את התגשמותו של חלום בלהות זה. כפי שראינו, כך הדבר, בפרשת ההקצבות הייחודיות, שעלולה היתה להסתיים בנצחון הגבאים החרדים. מה שהמערך יסכים לתת לחרדים אם תתפרק הממשלה, הליכוד יהיה מוכן להוסיף עליהם עוד.

בינתיים צריך לחזק את הממשלה הקיימת ולא לערער את יציבותה, על-ידי מריבות צדדיות, לפני שהשלימה את המשימות הקשות שנטלה על עצמה – הנסיגה מלבנון וספיגת תוצאותיה, בלימת האינפלאציה, הפסקת “הבריחה” של מטבע-החוץ מהארץ, מניעת אבטלה והתחלה של גידול הצמיחה.

כל אלה לא קרו עדיין. ובינתיים אין מה לרוץ לקאנוסה.

2.4.85