(לילדי בתי-הספר העבריים שבאנגליה)
הנני שולח לכם את ברכתי לחגיגה שאתם עומדים לערוך ביום ל“ג בעומר. ל”ג בעומר שימש מתמיד יום של הנוער העברי בכל התפוצות, ובראש ובראשונה בארץ, מפני שיש בו משום סמל למאורע היסטורי גדול שצריך להשפיע השפעה חנוכית על הדור הצעיר.
התקופה, של"ג בעומר מקשר אותנו אל מאורעותיה, חלה באותם הימים אחרי החורבן השני, כשיהודים עוד ישבו ברובם הגדול על אדמתם וחלמו על שחרור ארצם מידי הכובשים הרומאים. התחיל המרד. היהודים הביאו למען חירות עמם וארצם את הקרבנות הגדולים ביותר והראו מעשי גבורה יוצאים מן הכלל. אבל כל אלה לא הספיקו לעומת הכוחות העצומים של הרומאים, והמרד נגמר בכשלון. המרד נכשל אז, בימים ההם, אבל זכר ימי הגבורה האלה נשאר אצלנו לדורי דורות וחנך אותנו שלא להתיאש, כי אם לקוות לימים טובים יותר, לנצחון ולגאולה שלמה.
במעשי הגבורה האלה השתתף העם כולו, וקודם כל הנוער. המסורת שלנו מספרת על תלמידי רבי עקיבא, שהם היו הראשונים שהצטרפו בהמונים אל מחנה בר-כוכבא – וזהו שעשה את ל"ג בעומר ליום הנוער העברי מאז ועד היום הזה. תלמידי רבי עקיבא הלכו בדרכי רבם הגדול, עקיבא בן-יוסף, שהוא אחד ומיוחד בהיסטוריה שלנו, בזה שידע לאַחד את התרבות העברית ואת המסורת הרחבה עם השאיפות הלאומיות המדיניות. הוא היה לא רק אחד מגדולי התנאים, כי אם הגדול שבהם. והרבה אגדות וספורים נכתבו על אישיותו. מצד שני הוא התחבר מיד עם בר-כוכבא ועמד על צדו במסירות ובאמונה, והוא ותלמידיו עזרו לו בשאיפתו הגדולה לשחרר את ארץ-ישראל מידי הרומאים. וגם סופו של מנהיג רוחני זה מוכיח על גדולתו. הוא היה אחד מעשרה הרוגי מלכות, שמזכירים את שמותיהם ברטט של קדושה בכל בתי-הכנסת של היהודים ביום הכפורים. הוא לא ראה שום ניגוד בין השאיפות הרוחניות והתרבותיות ובין השאיפות המדיניות הלאומיות.
בדרך של עקיבא ותלמידיו יש לחנך גם את הדור הצעיר שלנו עד הנצחון המלא של שאיפות האומה. גם אתם, ילדים עברים באנגליה, התחנכו להשתתפות מעשית בשני הדברים העיקריים הללו: עליכם לרכוש לעצמכם את ערכי התרבות העברית ואת שפתה המאחדת את כל חלקי האומה בכל התפוצות, ועליכם גם לשאוף לגאולת ארצנו על-ידי הקרן הקימת לישראל, לגאולת הקרקע, שהוא הבסיס העיקרי לתקומת האומה על אדמת המולדת.
אייר תרצ"ב