קֶרֶן אוֹר יָרְדָה מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ
עֵת שָׁרוּ צִפֳּרִים, עֵת יוֹנִים נָשָׁקוּ;
וֶאֱלֵי גַן שׁוֹשַׁנִּים קַו אֶחָד הִבְקִיעַ
וַיִּגַּע אֶל-אַחַת וּשְׁנֵיהֶם דֻּבָּקוּ.
וַיֶּאֱהַב הַקַּו הַשּׁוֹשַׁנָּה הָאַחַת,
וַיֵּרֶד מִמְּרוֹמָיו יוֹם יוֹם אֵלֶיהָ;
אָז יִשַּׁק יוֹם יוֹם לָהּ, אָז יִשַּׁק בְּנַחַת,
אַף יִשַּׁק בָּעֹז לָהּ – עַד חָוְרוּ עָלֶיהָ.
וּשְׁנֵיהֶם אִישׁ אָחִיו חָמְדוּ, אָהָבוּ,
אָז בָּאוּ הָרוּחוֹת מֵרֹאשֵׁי הַשְּׁפָיִם;
וְחֶרֶשׁ הִתְלַחֲשׁוּ, הִתְחָרְשׁוּ, נָשָׁבוּ –
עֲדַת הוֹלְכֵי-רָכִיל הֵם, פּוֹשְׂקֵי שְׂפָתָיִם!
וּדְבָרִים לֹא-הָיוּ הָרוּחוֹת סִפֵּרוּ
וּמַעֲשִׂים לֹא נַעֲשׂוּ. עַד אֵיבָה יָשִׁיתוּ
בֵּין אִישׁ וַחֲמוּדָתוֹ; עַד מָדוֹן עוֹרֵרוּ;
וּבְלִבּוֹת הַשְּׁנַיִם אֵשׁ קִנְאָה הִצִּיתוּ.
מִנִּי-אָז לֹא בָא עוֹד הַקַּו מֵרָקִיעַ,
מִנִּי-אָז לֹא שָׁכַן הָאוֹר עוֹד עָלֶיהָ –
וּלְבָדָד אָז רֹאשׁ הַשּׁוֹשַנָּה תָנִיעַ,
עַד נָבְלָה, קָמֵלָה, עַד נָפְלוּ עָלֶיהָ.