הַזָּקֵן מְסַפֵּר:

… וּכְבֹא שַׁבַּת-קֹדֶשׁ וּבִנְטוֹת צֵל הַיּוֹם

אַחֲרֵי שְׁנַת הַצָּהֳרָיִם,

אָז בַּשָּׁמַיִם בָּרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי,

בִּמְקוֹם שָׁם בְּרָקִים וַחֲצָצִים וּנְגֹהוֹת

מִשְׁתַּפְּכִים וּמִתְלַבְּטִים

אֶל כִּסֵּא-הַכָּבוֹד,

יוֹשְׁבִים מַלְאָכִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן,

מַלְאָכִים מַזְהִירִים,

וּלְבָנוֹת כַּנְפֵיהֶם

כְּלִבְנַת קְצוֹת כָּתְנוֹת-יְלָדִים חֲדָשׁוֹת

שֶׁלָּבְשׁוּ זֶה-עַתָּה לִכְבוֹד יוֹם-הַשַּׁבָּת,

וּמִתּוֹךְ עַפְעַפֵּיהֶם

לֹא נִמְחוּ עוֹד קוּרֵי הַשֵּׁנָה הַמְּתוּקָה

וְעַצְמוֹתֵיהֶם עוֹד לֹא נֶחֶלְצוּ

מֵרֶשֶׁת עֲיֵפוּת כְּבֵדָה וּנְעִימָה –

וּשְׂמֵחִים הַמַּלְאָכִים וּמְפַטְפְּטִים וּמְפַהֲקִים;

וּבֵינֵיהֶם אֶחָד קָטָן,

נֶחְמָד וּמָתוֹק כְּנִשְׁמַת תִּינוֹק רַךְ,

אוֹחֵז בְּיָדוֹ גִלְיוֹן מִכְתָּב-עִתִּי,

הֶעָשׂוּי אֵשׁ לְבָנָה עַל-גַּבֵּי אֵשׁ אֲדֻמָּה

וְאוֹתִיּוֹת שְׁמָשׁוֹת קְטַנּוֹת,

וְהַמַּלְאָךְ הַקָּטָן יְפַהֵק מֵרֹב נַחַת

וְעַצְלוּת מְתוּקָה,

וְקוֹלוֹ בְּפַהֲקוֹ כִּשְׂחוֹק נַעֲרָה נֶאֱהֶבֶת

מִתְגַּלְגֵּל אֶל אַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם,

וּבִקְצֵה הַכָּנָף הָרַכָּה

יִמַּח שֵׁנָה מִתּוֹךְ עֵינָיו

וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת,

וְאָמַר: הַסּוּ! – מִתּוֹך גִּלָּיוֹן זֶה

הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר בָּא,

אֶקְרָא לָכֶם אֶת-“הַחֲדָשׁוֹת הַשּׁוֹנוֹת”,

אֶת-הַמּוֹצְאוֹת וְהַקּוֹרוֹת

מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם –

הָבָה שְׁמָעוּ!

וְשׁוֹמְעִים הַמַּלְאָכִים:

"אֵלֵינוּ כוֹתְבִים: בְּגַן-הָעֵדֶן,

בִּרְחוֹב נְתִיב-הֶחָלָב,

שָׁם אָסוֹן נוֹרָא קָרָה אֶתְמוֹל

בִּנְטוֹת הַיּוֹם וּצְלָלָיו.

שָׁם זְבוּב שֶׁל-קַיִץ רַךְ וְצָעִיר

הִתְחַלָּה חֳלִי-אַהֲבָה –

וַיְהִי מִתְעוֹפֵף סַר וְזָעֵף,

וַיְהִי לוֹ צַר לְדַאֲבָה.

וּמַשְׂאַת נַפְשׁוֹ, מְקוֹר חִבָּתוֹ,

זֹאת הָיְתָה הַשּׁוֹשַׁנָּה;

אַף יָדְעָה הֵיטֵב אֶת-כָּל-לִבּוֹ

יָפָתוֹ זֹאת הַקְּטַנָּה.

אֳבָל יָפָתוֹ זֹאת לֹא שָׂמָה

אֶת-לִבָּהּ אֶל-הַ“גּוֹלָם”;

כִּי לִבָּהּ הָלַךְ אַחֲרֵי אַחֵר

מִבְּנֵי מְרוֹם הָעוֹלָם.

כִּי לִבָּה הָלַךְ אַחֲרֵי אַחֵר –

קַו-פָּז הוּא מֵרָקִיעַ;

אַךְ רָאֲתָה אוֹתוֹ, אוֹתוֹ חָמְדָה

וְלִבָּהּ הוּא הֵנִיעַ.

אָז פֶּה אֶל-פֶּה הֵם רַק יִשָּׁקוּ

מִבֹּקֶר עַד-הָעֶרֶב –

הָאֻמְלָל רָאָה זֹאת, וְלִבּוֹ

הִתְבַּקַּע בּוֹ בַקֶּרֶב.

וְהוּא לֹא נֶאֱנָח, רַק הִתְעוֹפֵף

לְאִטוֹ דּוּמָם, דּוּמָם;

וּפְנֵי שׁוֹשַׁנְתּוֹ רוֹדְפִים אַחֲרָיו,

וְהַמּוּ אֶת הַמְּהֻמָּם.

עַד בָּא הַיּוֹם. בְּגַן-הָעֵדֶן,

בִּרְחוֹב נְתִיב-הֶחָלָב,

שָׁם אָסוֹן נוֹרָא קָרָה אֶתְמוֹל

בִּנְטוֹת הַיּוֹם וּצְלָלָיו.

עוֹד מָלְאָה כֻלָּה הַשּׁוֹשַׁנָּה

הַטַּל מֵרְסִיסֵי לָיְלָה,

וּזְבוּב-הַקַּיִץ קָם וַיָּעָף,

וַיָּעָף הָלְאָה הָלְאָה.

וַיָּבֹא עַד-לִמְקוֹם הַטַּל שָׁם –

הַאֵין זֶה נַחַל מָיִם?

הֵן זַךְ הַטַּל בְּכוֹס הַיָּפָה

וּכְעֶצֶם הַשָּׁמָיִם!

וּזְבוּב-הַקַּיִץ עָמַד, הִבִּיט

וּמוֹנוֹלוֹג יְדַבֵּר

עֲלֵי-הַחַיִּים עִם-הַמָּוֶת –

וּפִתְאֹם חִישׁ הִתְגַּבֵּר

וַיִּקְרָא: אֵלִי, קַח נִשְׁמָתִי,

קַח-נָא אֶת-הַסְּגֻלָּה! –

וּלְתוֹך הַטַּל הִתְנַפֵּל עָמֹק

וַיִּצְלוֹל חִישׁ בִּמְצוּלָה – – "

וְהַמַּלְאָךְ הַקָּטָן בְּקָרְאוֹ,

וְחָרְדָה לְשׁוֹנוֹ הָרַכָּה אֶל-חִכּוֹ

וְצָלְלוּ שְׂפָתָיו הַחֲרֵדוֹת

מֵחֶמְלָה רַבָּה

וְהַמַּלְאָכִים מִסָּבִיב נִדְמוּ,

כִּי הִתְעַצְּבוּ פִתְאֹם,

וַתְּהִי דְמָמָה כְבֵדָה מִסָּבִיב,

וְתוּגָה חֲשֵׁכָה הִתְעָרְבָה

עִם צִלְלֵי הָעֶרֶב

וּנְגֹהוֹת וּבְרָקִים וַחֲצָצִים הוּעָמוּ

לִפְנֵי כִסֵּא-הַכָּבוֹד –

הַשָּׁעָה בֵּין מִנְחָה לַמַּעֲרִיב;

אָז בָּאָה הַשְּׁכִינָה לְאִטָּהּ,

וַתִּמַּח אֶת רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ

בִּכְנַף סִנּוֹרָה הַלָּבָן,

וַתִּקְרָא וַתֹּאמַר:

לְכוּ וְנֵלְכָה, בָּנַי! כְּבָר בָּאָה הָעֵת

לִסְעֻדַּת שָׁלֹש-הַסְּעֻדּוֹת! –