לירושלים באהבה

153 רישומי הווי מעיר הקודש

מאת

אליהו שוורץ

הקדמה מאת פרופ' י. י. ריבלין

אין – דומני – דרך להעמיד דברים על אמיתותם מסַטירה במובן החיובי שלה. עלי לומר כי צעדי הראשון ב“חיבור וכתיבה” היה בדרך הסַטירה: “מגלת-רוס” בשנת תר"ע בחתימת יוסף בן ראובן ריבלין. ומוצא אנכי עד היום הזה ערך רב בדרך הבעה זו אם בספרות ואם בציור.

יש אפוא לקדם בברכה את אוסף הרישומים שביסודם הם בקרת מתוך רגש ויחס פנימי כשם ששם לפנינו הצייר האמן מר אליהו שורץ.

כשם שוילנא נחשבה ירושלים דליטא. כן נחשבה – לא פחות – פרנקפורט דמיין, ירושלים של מערב אירופה במשך תקופה ארוכה מאוד. בן מחוז פרנקפורט דמיין הוא הצייר אליהו שורץ אשר עוררוהו רוחו ונפשו לתת לנו בפעם הראשונה אוסף של רישומים המציגים את ירושלים באירוניה מכמה וכמה בחינות. מבחינת עצם החיים, חיי יום יום, ההווי הירושלמי, חיי הרוח, חיי הדת, בעיות מדיניות כלליות ואף הבעיות בינינו ובין שכנינו לסוגיהן.

ראוי היה לכתוב פרוש שלם לספר זה, ואולם אירוניה אינה סובלת פירושים. אירוניה בספרות קרא וחייך; כל פירוש מקלקלה, על כל פנים מפחית הרבה מן הרושם המקורי שהיא עושה על קוראה. ואם בספרות כן, הרי בציור על אחת כמה וכמה. בשדרת הציורים משתקפת ירושלים מתוך ההווה גם בהסטוריה הארוכה והענפה שלה דורות על דורות. ונאה הוא שספר סַטירות ציוריים כזה שלפנינו חובר ראשון על ירושלים.

קובץ ראשון הוא זה של אליהו שורץ ביצירה האמנותית בסוגו. סוג האירוניה הבאה ללמד, לתקן ולאלף. ראשון בסוג האמנות ועל-כך תהלתו של האמן.

פרופ. יוסף יואל ריבלין