¹

עלה לארץ חברנו יהוּדה קוֹפמן². לא רבּים כּאן היוֹדעים אוֹתוֹ. הוּא, שבּחר לוֹ להיוֹת מהלך בּמשך שנים מעיר לעיר וּלהדליק “נר תוֹרה” בּפינוֹת נידחוֹת – לא הִרבּה לעסוֹק בּתוֹרה שבּכתב. אוּלם שם, בּמקוֹם שהוּא לָמַד ולימד, ידעוּהוּ רבּים, לא רק אנשי התוֹרה והמדע, כּי אם גם בּחוּגים רחבים של בּני עם צמא לדבר תוֹרה. בּיד נדיבה, בּלב אוֹהב, בּתפיסה צלוּלה וּבדעה רחבה זרע בּכל אשר הלך את זרע הדעת ואת האהבה הנאמנה לקניני הרוּח של עם ואדם. בּארץ אשר יצָאָהּ – רבּים המרגישים בּחסרוֹנוֹ וּמצטערים, ואנוּ נשׂמח, כּי נוֹסף אלינוּ עוֹד חבר, אשר לבוֹאוֹ ציפּינוּ ואשר משיתוּף חייו אִתנוּ תקוה לנדבּכים חדשים בּמפעלנוּ. יהוּדה קוֹפמן ימצא כּאן קרקע פּוֹרה גם לעבוֹדתוֹ הספרוּתית המדעית, גם לעבוֹדתוֹ ההסבּרתית-חינוּכית. ואנוּ תקוה, כּי העבוֹדה התרבּוּתית אשר תיעשׂה כּאן ותתמזג עם העליה ויצירת חיי-עבוֹדה וּמשק לאוּמי, תוֹציא את שלוּחוֹתיה למרחקים, וּתגַדל כּוֹחוֹת-תרבּוּת יוֹצרים וּבוֹנים בּארץ וּבתפוּצוֹת.

כּסליו תרפ"ז.