בְּלֵיל אֵין־שֵׁנָה, בֵּין יֵאוּשׁ וְתוֹחֶלֶת

חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ, סָבִי:

דּוֹרֵנוּ רוֹפֵף, סֻכָּתֵנוּ נוֹפֶלֶת,

בִּקַּשְׁתִּי עַל־כֵּן לֶאֱחוֹז בַּשַּׁלְשֶׁלֶת

חֻלְיָה מִלִּפְנֵי דוֹר אָבִי.

הִרְהַרְתִּי בְּךָ. וְאִם לֹא יְדַעְתִּיךָ,

סָבִי קְלוֹנִימוֹס מָרְדְּכָי,

וְרַק עַל שִׂיחָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי אָשִׂיחָה –

הִנֵּה הָעֻבְדּוֹת נְכוֹנוֹת הֵן, נַנִּיחָה,

הַמֵּת לֹא יַכְחִישׁ אֶת הֶחָי.

וּסְלַח לִי, סָבִי, שֶׁאָעֵז לִשְׁאָלֶךָ

(דּוֹרֵנוּ הוּא דוֹר־מְשׁוּבָה)

כַּמָּה שְׁאֵלוֹת בְּנוֹגֵעַ אֵלֶיךָ,

לְשֵׁם הַבֵּרוּר. וְתָבִין מֵאֵלֶיךָ –

אֵינִי מְצַפֶּה לִתְשׁוּבָה.

מַדּוּעַ אַתָּה, שֶׁכְּיֶלֶד גִּדַּלְתָּ

גִּיסְךָ הַיָּתוֹם שִׁמְשׁוֹן קְלֵין,

הָיִיתָ בַּסּוֹף שְׂכִירוֹ וְהוֹאַלְתָּ

הֱיוֹת ‘נֶאֱמָן’ בִּיעָרָיו, וְהִרְגַּלְתָּ

בָּנֶיךָ גַּם הֵם עֲשׂוֹת כֵּן?

הִנֵּה אוֹתוֹ יוֹם, עֵת יָצָאתָ בַּשֶּׁלֶג

הַיַּעַר לָסוֹב וְלָמוֹד,

חַשֵּׁב הָעֵצָה וְחַלֵּק חֵלֶק־חֵלֶק

קֻפּוֹת־הַסְּבָכִים, עֵץ־בִּנְיָה וְעֵץ־דֶּלֶק

וְעֵץ־אֲדָנִים לֶאֱמוֹד,

“רוֹאֶה אֲנִי, מוֹטְיֶה”, אָמַר זֶה הַנַּעַר

אֵלֶיךָ, גִּיסוֹ שֶׁזָּקַן,

"כִּי אֵין עוֹד כָּמוֹךָ מֵבִין עִסְקֵי־יָעַר,

עַל־כֵּן בְּגָדְלִי תַּעֲרִיךְ לִי הַשַּׁעַר

וְגַם לִי תִּהְיֶה ‘נֶאֱמָן’".

מַדּוּעַ כַּפְּךָ עֲלֵי פִיהוּ לֹא שַׂמְתָּ,

יַפְסִיק מִדְּבָרוֹ וְיִשְׁכָּח?!

אוֹ לוּ אֶת אָזְנֶיךָ מִשְּׁמוֹעַ אָטַמְתָּ!

מַדּוּעַ, סָבִי, הָהּ מַדּוּעַ הִסְכַּמְתָּ,

מַדּוּעַ הִסְכַּמְתָּ לְכָךְ?

מֵאָז כָּל בָּנֶיךָ כֻּלָּם ‘נֶאֱמָנוּ’,

בָּנֶיךָ וּבְנֵי הַבָּנִים.

אוּלָם הַיְּעָרוֹת לְבֵית־קְלֵין הֵם נִתָּנוּ…

לוּלֵא זֶה אָבִי שֶׁמָּרַד – עֲדֶן אָנוּ

כֻּלָּנוּ לָהֶם ‘נֶאֱמָנִים’.

סִפְּרוּ, שִׁמְשׁוֹן קְלֵין הֶעֱשִׁיר כָּךְ בְּיַעַן

נָהַג, הַפִּקֵּחַ, לֵאמוֹר:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – כִּדְרַזַ"ל… וּלְמַעַן

שֶׁהוּא יִתְעַשֵּׁר הוּא הִפְרִישׁ, אוֹתוֹ כְּנַעַן,

מַעֲשֵׂר מֵרְוָחָיו לָאַדְמוֹ"ר.

הַאִם הוּא שִׁחֵד אֶת רַבֵּנוּ, חָלִילָה,

קָנָה אֶת לִבֵּהוּ, זְצוֹקְ"ל?

הַאִם הַנְּתִינָה אֶת כֹּחוֹ כָּךְ הִגְדִּילָה?

יוֹתֵר מִתְּמִימוּת נַפְשְׁךָ לוֹ הוֹעִילָה

וּמִלִּמּוּדְךָ אֶת הַ’חֹק'?

יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הֶחָלָב שֶׁהִקְרַבְתָּ

שָׁנָה וְשָׁנָה לַזָּקֵן?

סִפְּרוּ לִי זֹאת, סַבָּא. סִפְּרוּ לִי אֵיךְ סַבְתָּא,

הִיא פֵיגִי זְקֶנְתִּי, הָרַעְיָה שֶׁאָהַבְתָּ,

שָׁכְבָה כְּצִפּוֹר בְּתוֹךְ קֵן –

שָׁכְבָה בְּעַרְשָׂהּ שְׁתוּקַת הָרַגְלַיִם.

וְאֵיךְ נְשָׂאתָהּ כְּתִינוֹק,

יוֹם־יוֹם נְשָׂאתָהּ ‘לָאֲוִיר’ עַל כַּפַּיִם,

שָׁנָה לֹא אַחַת – אַךְ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם!

וְאֵיךְ שֶׁיָּדַעְתָּ לִשְׁתּוֹק…

שָׁנָה וְשָׁנָה אֵיךְ עָבְרָה הַמִּרְכֶּבֶת

מִטְּשׁוֹרְטְקוּב לָבוֹא סָדִיגוֹר,

וְאֵיךְ הִיא הָיְתָה בִּמְבוֹא־טְלוּסְט מִתְעַכֶּבֶת

עִם שַׁעַר בֵּיתְךָ, וְאֵיךְ רַצְתָּ כְּעֶבֶד

לַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הָאַדְמוֹ"ר,

וְאֵיךְ שֶׁזָּכִיתָ לַגִּישׁ בְּיָדֶיךָ

בְּסֵפֶל פָּשׁוּט לוֹ חָלָב…

בֵּרַךְ וְטָעַם וּבֵרַךְ וּשְׁאָלֶךָ:

“וּפֵיגִי?” – הָהּ סַבָּא! הָיָה אָז עָלֶיךָ

לֹא עוֹד לְהַרְפּוֹת מֵעָלָיו!

הָיִיתָ צָרִיךְ לְתָפְסוֹ בִּכְנַף־בֶּגֶד,

בְּתֹקֶף לִתְבּוֹעַ, לִדְרוֹשׁ:

“הוֹשַׁע־נָא, רַבִּי! הִיא עֲדֶן מְשֻׁתֶּקֶת!”

אוּלָם לְשׁוֹנְךָ אָז הָיְתָה כִּמְדֻבֶּקֶת,

בְּאֵלֶם הִרְכַּנְתָּ הָרֹאשׁ.

רָמַז הָרַכָּב וְחָלְפָה הַמִּרְכֶּבֶת,

חָלְפָה וְנָסְעָה סָדִיגוֹר.

וְשַׁבְתָּ אֶל סַבְתָּא, רַעְיָה הַשּׁוֹכֶבֶת

חֶצְיָהּ מְשֻׁתֶּקֶת, כֻּלָּהּ מְדֹאֶבֶת,

וְאֵין לְךָ מַה לָּהּ לֵאמוֹר…

חֻפּוֹת הֶעֱמִידוּ שָׁם, מָלוּ שָׁם נֶכֶד

וּבָאוּ עֵצָה שָׁם לִדְרוֹשׁ,

וְהִיא כָּךְ שָׁכְבָה עַל עַרְשָׂהּ מְפֹרֶכֶת,

שָׁכְבָה עַד הִגִּיעַ יוֹמָהּ לָהּ לָלֶכֶת –

וְשׁוּב לֹא הִרְכַּנְתָּ הָרֹאשׁ.

מִהַרְתָּ וְצַרְתָּ הַכֹּל בָּאַמְתַּחַת:

טַלִּית, זוּגוֹתַיִם תְּפִלִּין,

כְּלֵי־הַלָּבָן וְסוּדָר וּמִטְפַּחַת,

קַפּוֹטָה וְקִיטֶל, הַכֹּל־בַּכֹּל יַחַד,

וּמְעַט גַּם טָבִין וּתְקִילִין –

לָקוּם וְלִנְסוֹעַ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ!

וּלְטשׁוֹרְטְקוּב רַק עוֹד – לִפָּרֵד…

וְשַׁבְתָּ מִשָּׁם, עָבַר חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ –

בּוֹשַׁשְׁתָּ לִנְסוֹעַ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ…

הָהּ, לָמָּה בּוֹשַׁשְׁתָּ לָצֵאת?

הָהּ לָמָּה, סָבִי, לֹא מִהַרְתָּ לִבְרוֹחַ

מִשָּׁם כָּל זְמַן שֶׁאֶפְשָׁר?

אֲהָהּ, אֵיךְ יָכֹלְתָּ, סָבִי, זֹאת לִשְׁכּוֹחַ,

אֵיךְ פַּעַם עָמְדָה נִשְׁמָתְךָ שָׁם לִפְרוֹחַ

בְּיוֹם הַיַּעֲרָן וְהַשָּׂר?

הַשָּׂר – הוּא מָכַר לְסוֹחֵר אֶת הַיַּעַר

וּבָא הַיַּעֲרָן וּמָדָד.

אֲבָל הַסּוֹחֵר, שֶׁהֶחֱרִיף אֶת הַשַּׁעַר,

טָעַן: הַיַּעֲרָן לֹא נִכָּה אֶת הַמַּעַר,

אַף לֹא יַאֲמִין לוֹ לְבָד;

הַיַּעַר יוֹרֵד הַמִּדְרוֹנָה וָהֶרָה,

כֻּלּוֹ עֲלִיָּה וִירִידָה.

“אִם כֵּן, נָבִיא הֵנָּה סְטַרֶגוֹ מֶלְצֶרָה”,

נַעֲנָה לוֹ הַשָּׂר. וְטִלְגְרֵף: "בּוֹא, מַהֵרָה,

יֵשׁ יַעַר קָשֶׁה לִמְדִידָה".

וּבָאתָ, מַדּוֹתָ, מַפָּה הֲכִינוֹתָ

וְהָרַמָּאוּת נִתְגַּלְּתָה.

הַשָּׂר – הוּא הוֹדָה כִּי בְּצֶדֶק מַדּוֹתָ,

וְדָץ הַסּוֹחֵר, אֶת מִקְחוֹ הֲקִלּוֹתָ,

כַּמּוּת הָעֵצִים לוֹ עָלְתָה…

אֲנִי מִתְגָּאֶה בָּךְ, סָבִי בַּשָּׁמַיִם,

שֶׁכָּךְ הִתְמַחֵיתָ לִמְדּוֹד:

בְּלֹא שׁוּם מוּכְנִי, רַק בִּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם,

בִּמְעַט גִּימֶטְרִי מִמַּסֶּכֶת כִּלְאַיִם,

בְּחֶבֶל בִּלְבַד וּבְמוֹט.

אֲבָל הַיַּעֲרָן, עִם נוֹצָה עַל הַכּוֹבַע

וְעִם דּוּ־קָנֶה עַל הַגָּב,

פְּרוּסִי יָהִיר – הוּא הִבִּיט כְּמִגֹּבַהּ

עָלֶיךָ, סָבִי, יְהוּדִי, שֶׁכְּבוֹדוֹ בָּא

לִפְגּוֹם, וּמְאֹד הוּא זָעָף…

מִיָּד הוּא הוֹרִיד הָרוֹבֶה וְהַקֶּלַע

כּוֹנֵן אֶל לִבֶּךָ יָשָׁר…

לוּלֵא זֶה אָבִי שֶׁעָמַד שָׁם כְּסֶלַע

בֵּינְךָ וּבֵינוֹ – וְנֶאְלַם לִבְּךָ סֶלָה,

נָפַלְתָּ לְרֶגֶל הַשָּׂר…

הָהּ סַבָּא יַקִּירָא! אַתָּה שֶׁהָיִיתָ

תָּמִים וְרוֹאֶה הַנּוֹלָד,

אֵיךְ לֹא הֲבִינוֹתָ הָאוֹת שֶׁרָאִיתָ:

רוֹבֶה בְּיַד פְּרוּסִי?! וְלָמָּה דָּחִיתָ,

וְאֵיךְ לֹא בָּרַחְתָּ מִיָּד?

אוּלַי, לוּ עָלִיתָ לְכָאן, וְהֶעֱלֵיתָ

אַחֲרֶיךָ עֵדָה שְׁלֵמָה.

אוּלַי, לוּ יָצָאתָ מִשָּׁם – וְהוֹצֵאתָ

בָּנִים, נְכָדִים, וּבָזֶה גַם הִפְלֵיתָ

אוֹתָם מִזְּוָעָה וְאֵימָה!

כִּי, סַבָּא, הַפְּרוּסִי עוֹמֵד שָׁם עֲדַיִן

וְהוּא שָׁם יוֹרֶה בֶּאֱמֶת.

וְלֹא מֵרוֹבֶה דוּ־קָנֶה, רוֹבֵה־צַיִד,

אֶלָּא מִמְּכוֹנַת־יְרִיָּה, וְאֵין בַּיִת

שֶׁאֵין בּוֹ הָרוּג וְאֵין מֵת.

אֵין בַּיִת שָׁם, סַבָּא… אַתָּה הֵן יָדַעְתָּ,

אַתָּה שָׁם קָרוֹב לֶחָלָל;

וְלֹא אֶשְׁאָלְךָ מִי וָמִי, וְאִם אָתָּה

מָנִיתָ מִסְפָּר לְמֵתֶיךָ… הֵן עָתָּה

לֹא זְמַן הַסִּכּוּם עוֹד בִּכְלָל.

אוּלָם אֲסַפֵּר, לְסִיּוּם הַוִּכּוּחַ,

דָּבָר הַנּוֹגֵעַ לְכָאן,

דָּבָר שֶׁלְּךָ הוּא אוּלַי לֹא יָדוּעַ,

אוּלָם בִּי תּוֹסֵס הוּא תָּמִיד לֹא־שָׁכוּחַ,

עִנְיַן נֶכְדְּךָ, הוּא קַלְמָן.

קַלְמָן – כָּךְ נִקְרָא בְּקִצּוּר, אַךְ תָּבִינָה,

כִּי הוּא קְלוֹנִימוֹס מָרְדְּכָי…

אַף הוּא לַעֲלוֹת כָּאן נַפְשׁוֹ בּוֹ הֵהִינָה.

וְאָז הָרַבִּי בָּא לִטְשׁוֹרְטְקוּב מִוִּינָה

(הַרְחֵק מֵעֶדְרֵהוּ הוּא חָי).

וַיְהִי אָז בִּנְסוֹעַ אָבִי וּבֵיתֵהוּ

לִטְשׁוֹרְטְקוּב אֶל הָרֵאָיוֹן,

לֻקַּח גַּם אָחִי הַלָּזֶה, וַיְבִיאֵהוּ

אָבִי זַ"ל לִפְנֵי הָרַבִּי לְבָרְכֵהוּ

בְּטֶרֶם יֵלֵךְ לְצִיּוֹן…

בְּטֶרֶם יַפְלִיג לוֹ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ –

מִטְּשׁוֹרְטְקוּב רַק עוֹד לִפָּרֵד.

וְשָׁב זֶה אָחִי, עָבַר חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ –

בּוֹשֵׁשׁ עוֹד לִנְסוֹעַ לְאֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ,

בּוֹשֵׁשׁ, הָהּ, בּוֹשֵׁשׁ עוֹד לָצֵאת…

מַדּוּעַ בּוֹשַׁשְׁתָּ אַתָּה – לֹא יָדַעְתִּי,

סָבִי אֲהוּבִי יַקִּירִי;

אוּלָם עַל אָחִי שֶׁבּוֹשֵׁשׁ – זוֹ יָדַעְתִּי,

אֶת זוֹ בְּפֵרוּשׁ גַּם שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי

וְזוֹ אֲסַפֵּר בִּמְרִירִי:

אָמְרוּ לוֹ בִּטְשׁוֹרְטְקוּב: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת…

כֻּלָּנוּ נֵלֵךְ עוֹד לְשָׁם.

כֻּלָּנוּ נֵלֵךְ עוֹד לְשָׁם, וּבְיַחַד…"

הָהּ סַבָּא, הָהּ סַבָּא! נַפְשִׁי בִּי רוֹתַחַת,

נִגְרָשׁ בִּי לִבִּי כְּמוֹ יָם!

הֵיכָן הֵם, הֵיכָן הֵם אוֹתָם הַ’כֻּלָּנוּ',

כַּמָּה שָׁם מֵהֶם עוֹד שָׁאָר?

הָהּ, סַבָּא, רִמּוּנוּ, הִכְזִיבוּ אוֹתָנוּ!

בִּקַּשְׁנוּ מַלְכוּת וּמַלְקוּת אַךְ מָצָאנוּ,

הָהּ סַבָּא, הָהּ סַבָּא יָקָר!

הֵן גַּם הַקּוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים שָׁם נָדַמּוּ…

וּטְשׁוֹרְטְקוּב הֵיכָן הוּא? הוּא כָּאן!

נִמְלַט מֵרְחוֹב הַיינֶה וּבְאַחַד־הָעָם הוּא.

נִמְלַט – לֹא ‘בְּיַחַד’… בּוֹדֵד וּבְלֹא עָם הוּא!

וְקַלְמָן – הוּא בְּאוּזְבֶּקִיסְטַן…

סְלַח לִי, סָבִי, הֶלְאֵיתִיךָ בַּשִּׂיחַ,

אַךְ לֹא עַל־חִנָּם כָּאן אֶשְׁאָל.

הִנֵּה הָעֻבְדּוֹת נְכוֹנוֹת הֵן, נַנִּיחַ,

וְלֹא מִין מִינוּת הוּא, דָּמִי בִּי מַרְתִּיחַ,

דּוֹרֵנוּ הוּא דוֹר מְאֻמְלָל.

דּוֹרֵנוּ רוֹפֵף, סֻכָּתֵנוּ נוֹפֶלֶת –

פָּנִיתִי אֵלֶיךָ, סָבִי.

בְּלֵיל אֵין־שֵׁנָה, בֵּין יֵאוּשׁ וְתוֹחֶלֶת,

בִּקַּשְׁתִּי יוֹתֵר לֵאָחֵז בַּשַּׁלְשֶׁלֶת –

וְרַב עוֹד הַכְּאֵב בִּלְבָבִי.

תש“ג־תש”ד

 

הערות וביאורי המשורר    🔗

שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין – אָבִיו שֶׁל מֵאִיר קְלֵיינֶר, הַנִּזְכָּר כַּמָּה פְּעָמִים בְּסֵפֶר זֶה; כֻּלָּם נֶאֶמְנוּ – כֻּלָּם הָיוּ לְ“נֶאֱמָנִים”, פְּקִידִים בִּיעָרוֹת; כִּדְרַזַ“ל – כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל; אַדְמוֹ“ר – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, כִּנּוּי לְרַבִּי צַדִּיק; זְצוֹק”ל – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה; הַ’חֹק' – סֵפֶר “חֹק לְיִשְׂרָאֵל”, הַכּוֹלֵל קְטָעִים מִפַּרְשִׁיּוֹת הַשָּׁבוּעַ עִם תַּרְגּוּם אוּנְקְלוּס, וְלִקּוּטִים מַקְבִּילִים מִנְּבִיאִים וּכְתוּבִים, מִשְׁנָה וּגְמָרָא וּפֵרוּשֵׁיהֶם, וְכֵן קִטְעֵי זֹהַר, מוּסָר וַהֲלָכָה, מְחֻלָּק לְכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. יְהוּדִים שֶׁהָיוּ שׁוֹהִים בַּיְעָרוֹת לֹא יָכְלוּ לְהוֹלִיךְ עִמָּהֶם סְפָרִים הַרְבֵּה וְעִקַּר לִמּוּדָם הָיָה הַ“חֹק”, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ; מִטְּשׁוֹרְטְקוּב – מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הָרַבִּי דָּוִד משֶׁה זצ“ל; לָבוֹא סָדִיגוֹר – הִיא סָדִיגוּרָא, מְקוֹם קְבוּרָתוֹ שֶׁל אָבִיו ר' יִשְׂרָאֵל מֵרוּזִ’ין זצ”ל. וְהָיָה נוֹסֵעַ לְשָׁם כָּל שָׁנָה לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קֶבֶר אָבִיו; מַעַר – מְקוֹם קָרְחָה בַּיַּעַר שֶׁאֵין בּוֹ עֵצִים; סְטַרֶגוֹ מֶלְצֶרָה – אֶת מֶלְצֶר הַזָּקֵן (בְּפּוֹלָנִית); גִּימֶטְרִי – גֵּיאוֹמֶטְרִיָה; מֵרְחוֹב הַיינֶה – הוּא הָרְחוֹב שֶׁבּוֹ הָיָה גָר הָרַבִּי מִטְּשׁוֹרְטְקוּב בְּוִינָא; וּבְאַחַד־הָעָם הוּא – בִּרְחוֹב אַחַד־הָעָם בְּתֵל־אָבִיב הָיָה גָּר בְּנוֹ, הַ“טְּשׁוֹרְטְקוֹבִי” הָאַחֲרוֹן.