בְּלֵיל־חֹרֶף אֶחָד הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הָלַךְ

לִטְבִילָה בַּמִּקְוֶה הַנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ,

הֲלֹא הוּא הַמִּקְוֶה בְּעִירֵנוּ, עִיר טְלוּסְט,

שֶׁאוּלַי עוֹד הַיּוֹם יַכִּירוֹ מְקוֹמוֹ.

וְהָיָה לֵיל־הַחֹרֶף לֵיל חשֶׁךְ וָקֹר,

לֹא יָרֵחַ מֵאִיר, לֹא כּוֹכָב הָרוֹמֵז,

רַק הַשֶּׁלֶג מַלְבִּין וּמַכְחִיל בְּמִקְצָת

וּמַרְאֶה אֶת הַשְּׁבִיל לַמַּגָּף הַבּוֹסֵס…

וְהָלַךְ הַבַּעַל־שֵׁם הֲלִיכָה מְהִירָה

וְדַרְכּוֹ יְשָׁרָה, לֹא פִּקְפּוּק, לֹא חֲשָׁשׁ,

וְהָלַךְ אַחֲרָיו בְּיִרְאָה וּרְעָדָה

וּבְפִיק הַבִּרְכַּיִם הָאִישׁ הַשַּׁמָּשׁ…

וְאוּלָם מִשֶּׁבָּאוּ לִפְנִים הַמֶּרְחָץ

וְהַחשֶׁךְ גָּמוּר, כְּמוֹתוֹ לֹא נִהְיָה –

הִתְחִיל הַשַּׁמָּשׁ לַחֲרוֹד עוֹד יוֹתֵר,

וּפִתְאֹם הוּא נוֹשֵׂא אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִיָּה:

"הוֹי, רַבֵּנוּ, אֵינֶנִּי רוֹאֶה וְלֹא־כְלוּם…

וְהַחשֶׁךְ אָטוּם… וִישׁוּפֵנִי מְאֹד…

מְגָרֵד וְסוֹרֵט… בְּשָׂרִי חִדּוּדִין…

וּכְמוֹ שִׁפּוּדִין נִנְעָצִים בַּקָּדְקֹד!"

“אַל תִּירָא, אַל תִּירָא!” מֵשִׁיב לוֹ הַבַּעַל־שֵׁם

וְנִשְׁמָע בְּפֵרוּשׁ הַחִיּוּךְ בְּקוֹלוֹ;

"אַךְ גְּלִידִים הֵם שֶׁל קֶרַח, לֹא שׁוּם שִׁפּוּדִין…

פִּלְאוֹתָיו הַיָּפִים שֶׁל הַשֵּׁם וּפָעֳלוֹ…

שָׂא יָדְךָ כְּלַפֵּי מַעְלָה, אֱחֹז בִּזְנָבוֹ

שֶׁל אַחַד הַגְּלִידִים הַתְּלוּיִים וֶאֱמֹר:

נֵר שֶׁל כְּפוֹר, נֵר שֶׁל כְּפוֹר, הִדָּלֵק נָא וּדְלֹק,

הִתְבָּרֵק נָא וּבְרֹק, יְהִי אוֹר, יְהִי אוֹר!"

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּשְׁמַעַת בַּקּוֹל עֲלִיצוּת

שֶׁל אָדָם הַמַּלְעִיג וּמְשַׁטֶּה בְּשׁוֹטֶה,

הַשַּׁמָּשׁ, בִּבְלִי דַעַת, מִלָּה בְּמִלָּה,

הוּא חוֹזֵר עַל דִּבְרֵי הַבַּעַל־שֵׁם וּבוֹטֶה:

"נֵר שֶׁל כְּפוֹר, נֵר שֶׁל כְּפוֹר, הִדָּלֵק נָא וּדְלֹק,

הִתְבָּרֵק נָא וּבְרֹק, יְהִי אוֹר, יְהִי אוֹר!"

וּמִיָד נֶאֱחֶזֶת הָאֵשׁ בַּגָּלִיד,

בַּגָּלִיד הַפָּשׁוּט מִשֶּׁל קֶרַח וּכְפוֹר.

וְהִנֵּה הוּא דּוֹלֵק, וְהִנֵּה הוּא בּוֹרֵק

וּמַתִּיז רְשָׁפִים וְשָׁבִיב עַל שָׁבִיב,

וְנוֹצְצִים לִקְרָאתוֹ כְּאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ

כָּל שְׁאָר הַגְּלִידִים הַתְּלוּיִים מִסָּבִיב…

וְעוֹמֵד הַשַּׁמָּשׁ וְתוֹהֶה וּמַבִּיט

בְּעֵינַיִם בּוֹהוֹת וּקְרוּעוֹת לִרְוָחָה,

וּפְלָאִים עַל פְּלָאִים, אֲבָנִים יְקָרוֹת

כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁהָעַיִן נָחָה…

וְנוֹשֵׂא הוּא יָדוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה שֵׁנִית,

וְרוֹצֶה הוּא לִנְגּוֹעַ, לַחְקוֹר וְלִבְדּוֹק…

אַךְ אוֹמֵר הַבַּעַל־שֵׁם (בֵּינָתַיִם טָבַל,

הִתְעַטֵּף וְעָלָה) לַשַּׁמָּשׁ בְּקוֹל צְחוֹק:

"אִם הֻרְשֵׁיתָ הַדְלֵק וְהַבֵּט וּרְאוֹת,

לֹא הֻרְשֵׁיתָ לִנְגּוֹעַ, לִבְדּוֹק וְלַחְקוֹר…"

וְהוּא שָׂם יָד אַחַת עַל עֵינֵי הַשַּׁמָּשׁ –

וּמִיָּד נֶעֶלְמוּ הַמַּרְאֶה וְהָאוֹר…

וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הוּא מֵשִׂים עַל הַיָּד

הַמּוּשֶׁטֶת לְמַעְלָה לַחְקוֹר וְלִבְדּוֹק,

וְאוֹחֵז בָּהּ בְּרֹךְ, בְּחֶמְלָה, בְּאַהֲבָה,

כְּמוֹ אָב הַתּוֹפֵס בְּיָדוֹ שֶׁל תִּינוֹק…

וְהוֹלֵךְ הַבַּעַל־שֵׁם וְיוֹצֵא אֶל הַחוּץ

וְדַרְכּוֹ יְשָׁרָה, לֹא פִּקְפּוּק, לֹא חֲשָׁשׁ,

וְהוֹלֵךְ אַחֲרָיו כְּמוֹ יֶלֶד נָבוֹךְ,

וְעִם פִּיק־הַבִּרְכַּיִם, הָאִישׁ הַשַּׁמָּשׁ…

אַךְ בַּחוּץ לֵיל־הַחֹרֶף – לֵיל זֹהַר וָאוֹר,

הַיָּרֵחַ מֵאִיר, הַכּוֹכָב גַּם רוֹמֵז,

וְהַשֶּׁלֶג מַכְחִיל וּמַלְבִּין עַד מְאֹד

וּמֵשִׁיב בִּשְׁרִיקָה לַמַּגָּף הַבּוֹסֵס…