פַּעֲמוֹן הַשָּׁעוֹן מוֹנֶה כָּל שָׁעָה
רְבָעִים,
וּמְשַׁדְּלִים הַצְּלִילִים
כְּשַׁדֵּל יַד אִשָּׁה
בַּעֲרָבִים.
פַּעֲמוֹן הַשָּׁעוֹן מוֹנֶה כָּל שָׁעָה
חֲצָאִים,
וּמְשַׁכְּרִים הַצְּלִילִים
כִּנְשִׁיקוֹת הָאִשָּׁה
בַּחֲשָׁאִים.
פַּעֲמוֹן הַשָּׁעוֹן מוֹנֶה כָּל שָׁעָה
שְׁלֵמוֹת,
מַבְהִילִים הַצְּלִילִים
כְּבִכְיָהּ שֶׁל אִשָּׁה
בַּלֵּילוֹת.
פַּעֲמוֹן הַשָּׁעוֹן מוֹנֶה כָּל שָׁעָה
רְבָעִים,
חֲצָאִים,
שְׁלֵמוֹת…
לבוב תרצ"א
הערות וביאורי המשורר 🔗
שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.